דב"ע מה/10 - 2

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד בעניין תשלום תוספות לעובדי רשות ניירות ערך (הרשות). התביעה המקורית הוגשה על ידי העובדים נגד הרשות, בדרישה לתשלום "תוספת בוררות" ו"מבקר המדינה" נוסף מאפריל 1982 ואילך, בצירוף פיצוי בגין הלנת שכר. בית הדין האזורי בירושלים פסק לטובת העובדים והורה לרשות לשלם את התוספות, תוך הפחתת פיצויים בהלנת שכר בשיעור של 2% לשבוע, והוצאות משפט. שני הצדדים ערערו. הרשות טענה כי חובתה לשלם לעובדיה כפופה לחוק ניירות ערך, הקובע כי תנאי כהונתם של עובדי מדינה יהיו זהים. משכך, כל הסכם החורג מכך אינו תקף. עם זאת, בית הדין קבע כי אמנם לרשות יש סמכות להסכים לתשלומים אלה, אך כל חריגה מחוק ניירות ערך היא עניין מינהלי, ואין בה כדי לשלול את תוקפם של חוזי העובדים. עוד נטען, כי תוספת הבוררות היא תשלום פיקטיבי, אשר אמור להפוך את ההסכם לבטל. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי תשלומים אלה, המשמשים לעתים קרובות לניווט במורכבות בירוקרטית, הם נפוצים ואינם משפיעים על תוקפו של ההסכם. הטענה העיקרית הייתה ביטולו החד-צדדי של תוספת הבוררות על ידי הרשות בשנת 1982. בית המשפט מצא כי אמנם הרשות יכולה לבטל תנאי מכללא כזה בחוזה, אך עליה לתת הודעה מוקדמת סבירה. לפיכך היו העובדים זכאים לתוספת עבור החודשים אפריל ומאי 1982 בלבד. מיוני 1982 ואילך הם היו זכאים לתוספת מבקר המדינה, ופסק הדין תוקן בהתאם. באשר לערעור העובדים, פסק בית הדין בעניין תוספות השכר ותוספות השכר של מבקר המדינה. נפסק כי יש להוסיף את פיצויי הלנה במלואם, ובמקרה שישולמו אותם הפרשים עד לתיקון חוק הגנת השכר בשנת 1985, יחויב פיצויה של הלנה בשיעור הקודם. בית הדין בחר שלא להתערב בגובה שכר הטרחה שנפסק על ידי בית הדין האזורי. שני הערעורים התקבלו אפוא באופן חלקי. כל צד יישא בעלויות שלו.