עת"מ 46000-01-20

תקציר

העותרים טענו כי השטח העורפי של חלקתם הופקע על ידי העירייה ללא פיצוי וביקשו את השבתו או פיצוי בהתאם לחוק התכנון והבניה. לטענתם, העירייה, באמצעות תוכנית בלתי חוקית, אילצה את סבם להעביר את השטח העורפי בתמורה להקלות בנייה ושיקולים אחרים שלא היוו תמורה שוות ערך. עוד טענו כי העירייה התכוונה לשנות את המטרה הציבורית של הפקעת השטח העורפי ולכן הם רשאים לדרוש את החזרתו. בית המשפט דחה את העתירה. נמצא כי הטענות בדבר אי חוקיותה של התכנית ותכליתה חסומות על פי חוק, שכן התכנית הופקדה לפני למעלה מ-60 שנה והמנוח לא הגיש כל התנגדות באותה עת. יתר על כן, העותרים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם לכפייה. מהמסמכים עולה כי המנוח העביר את השטח העורפי לעירייה בתמורה להקלות בנייה ושיקולים נוספים, שהיוו הסכם מרצון. בית המשפט הדגיש כי למנוח הייתה אפשרות לערער על החלטת הוועדה אך בחר שלא לעשות כן, והאינטרסים של שני הצדדים הצביעו על הסכמה סבירה. לפיכך, אין לראות בשטח העורפי שטח מופקע, ולא חלו הוראות חוק התכנון והבניה. העותרים חויבו לשלם את הוצאותיהם והוצאותיהם של המשיבים.