ע"ב 3395/05

תקציר

התובע, עובד הרשות, פוטר בשל אי ביצוע עבודתו באופן משביע רצון. לטענתו, הרשות לא פעלה לפי נהלי הפיטורים הנכונים וכי פיטוריו נבעו משיקולים זרים. לטענתו, כעובד זמני הוא זכאי להגנות מסוימות לפי חוק שירות המדינה, ובהן זכות שימוע, החלטה מנומקת ואישור נציבות שירות המדינה. הרשות טענה כי מעמדו של התובע אינו של עובד זמני וכי הוראות חוק שירות המדינה אינן חלות עליו. בית הדין קבע כי מעמדו של התובע הוא אכן של עובד זמני וכי היה מקום להחיל את הוראות חוק שירות המדינה על פיטוריו. עם זאת, בית הדין מצא גם כי הרשות פעלה על פי הנהלים הנכונים וכי פיטוריו של התובע היו מוצדקים על בסיס התנהלותו ובעיות תפקוד. התובע הודה כי עזב את תפקידו במהלך משמרות ו"פיצל" משמרות עם עובד אחר ללא רשות, דבר שפגע באמינות הנדרשת ממפקח. בית המשפט ציין כי הרשות קיימה שימוע, הציגה בפני התובע את הטענות נגדו ושקלה את הסבריו בטרם החליטה לפטרו. עוד ציינה השופטת כי החלטת הרשות לפטר את התובע הייתה סבירה ולא התבססה על שיקולים זרים. בסופו של דבר קבע בית הדין כי לא נפלו פגמים בהליך פיטורי התובעת וכי החלטת הרשות הייתה מוצדקת. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של הרשות ואת שכר טרחת עורך הדין.