ע"א 8158/21

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על יסוד תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, תוך שימת דגש על עקרון היסוד של שוויון בין נושים בהליכי חדלות פירעון. עיקרון זה, המודגש בסעיף 232 לחוק, מחייב שיעורי החזר שווים לנושים מאותה דרגה ללא העדפה. בית המשפט שב והדגיש את חשיבות החלוקה השוויונית, המונעת העדפה בלתי הוגנת של נושים בודדים, העלולה לפגוע בטובת הכלל ולהקטין את הנכסים הזמינים לחלוקה. העיקרון הינו חלק בלתי נפרד מחוק חדלות פירעון, המונע תביעות פרטיות נפרדות ומאפשר ביטול עסקאות טרום הליך המפרות עיקרון זה. החוק התפתח כדי להגביר את הצדק החלוקתי, לצמצם את חובות הקדימות ולהגביל את כוחם של הנושים המובטחים להבטיח לנושים הכלליים נתח הוגן יותר. יש להצדיק כל חריגה מהשוויון, שכן יחס מועדף עלול לפגוע במאגר הנושים הקולקטיבי. במקרה זה, מצא בית המשפט כי תשלומים נפרדים לנושה, כגון לחברת TFC בע"מ, חותרים תחת עקרון השוויון וההגינות, וסותרים את עקרונות היסוד של השיטה. גם אם הנושים תומכים בהסדר הנתפס כמועיל, אין הוא יכול לגבור על עקרונות הליבה של שוויון והגינות. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בהוגנות הליך רכישת החברה ומצא בעיות בהסדרת הזכויות של המערערת במניות החברה, תוך שהוא רואה הפרה פוטנציאלית של הוראות פשיטת הרגל. בית המשפט נתן משקל משמעותי להתרשמותו הישירה של בית המשפט הפרוצדורלי, אשר מצא באופן עקבי כי "העדפת נושים" בלתי מוצדקת פוגעת בעקרונות השוויון. משכך, הערעור נדחה מבלי שנזקק לתגובות נוספות, ולא ניתן צו להוצאות. השופטים י' עמית וא' שטיין הצטרפו להחלטתו של השופט ד' מינץ מיום 4.1.2022.