ע"פ 71747/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פסק דין של בית משפט השלום ברמלה בנוגע לשורה של אירועים בהם היו מעורבים בני זוג שנפרדו לאחרונה. המערער והמתלוננת היו בעבר במערכת יחסים והביאו לעולם ילד משותף. כתב האישום כלל מספר סעיפי אישום המיוחסים לשלושה אירועים שהתרחשו באותו יום, 29 ביולי 2006. האירוע הראשון התרחש בבריכה עירונית, שם רדף המערער אחר המתלונן ותקף אותו פיזית. באירוע השני פרץ המערער את דלת ביתה של המתלוננת והשמיע איומים. האירוע השלישי, שלא הסתיים בהרשעה, היה תקיפה לכאורה של המתלוננת בביתה. המערער הואשם גם במספר סעיפים של הפרת צו המגביל את קשריו עם המתלוננת, וכן שיבוש חקירת משטרה. באישומים אלה הודה המערער. בית משפט קמא הרשיע את המערער בכל סעיפי האישום, למעט התקיפה החמורה ביותר, שכללה חנק. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת סלקטיבית ומגמתית, ונתן בה אמון רק כאשר היא נתמכת בראיות חיצוניות. החלטת בית המשפט התבססה על הערכת מהימנות העדים והראיות החיצוניות הקיימות. השריטות בזרועו של המתלונן והנזק לדלת נחשבו ראיה מספקת לתמיכה בגרסתו של המתלונן לאירועים. הערעור, שלא התייחס לאישומים שבהם הודה, התמקד בפגיעה במהימנות עדותה של המתלוננת ובמחדלי החקירה לכאורה. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם גישתו הזהירה של בית משפט קמא לבחינת הראיות ולא מצאה עילה להתערב בממצאיה. בית המשפט דחה גם טענות בדבר האופי המשפטי של אי ציות המערער לצו משטרתי שניתן בטלפון והיעדר ראיות תומכות לכאורה לאישום ההטרדה. באשר לגזר הדין, פסק הדין המקורי גזר על המערער בסך הכל 36 חודשי מאסר, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות. ערכאת הערעור, תוך מתן משקל נוסף לחלקה של המתלוננת באירועים, הפחיתה את העונש ל-18 חודשי מאסר, כאשר יתרת העונש על תנאי. בית המשפט הדגיש את הצורך בעונש משמעותי שירתיע את המערער מהתנהגותו האלימה. פסק דין זה, שניתן ביום 29.11.2007, אישר את מרבית החלטות בית משפט קמא וקבע עונש מופחת למערער.