ת"א 10899-01-20

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיעה להכרעה בבקשות הנוגעות למחלוקת על ממצאי ועדה רפואית וחוות דעת מומחה רפואי בתיק בו מעורב תובע שחווה שתי תאונות. השופט קבע כי יש לאשר את הבקשה להצגת ראיות נוספות הסותרות את ממצאי הוועדה הרפואית. השופט הדגיש כי מדובר באמצעי השמור למקרים חריגים, אך במקרה זה, הימנעותה של הוועדה מלהתייחס כראוי למסמכים רפואיים ולהסביר סתירות העלתה ספקות לגבי תקינות התנהלותם. באופן ספציפי, הוועדה לא עסקה במידה מספקת באבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) שהוצגה בתיק הרפואי של התובע. כמו כן, השופט קבע כי המומחה הרפואי, ד"ר אור, לא חרג מהסמכות שהוענקה לו. חוות דעתו כיסתה בהרחבה את המסמכים הרפואיים הנפשיים של התובע, והתייחסותו לתאונה השנייה נדרשה כדי לקבוע את הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי הנוכחי של התובע לבין התאונה הראשונה. השופטת ציינה כי על המומחה היה להתייחס לכל הגורמים התורמים לנכותו הכוללת של התובע, לרבות התאונה השנייה, במסגרת חובתו לקבוע את הקשר הסיבתי. לפיכך התיר השופט את חוות דעתו של ד"ר אור כראיה לסתור את ממצאי הוועדה. משכך, הורה השופט לקבל את בקשת התובע, וחוות דעתו של ד"ר אור תהיה קבילה כראיה סותרת. בנוסף, חויב הנתבע לפצות את התובע בגין הוצאותיהם בסך 3,000 ₪. השופטת הורתה לצדדים להודיע על המשך דרכם עד ליום 12.9.2022. החלטה זו נמסרה לצדדים על ידי מזכירות בית המשפט.