מ"ת 11994/10

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני נאשמים שקשרו קשר לגרימת חבלות חמורות לאלי ליברטי, תושב ישיבת בן איש חי בירושלים, באמצעות ירי בנשק חם. נאשם 1, רב הישיבה, כעס על ליברטי בשל התנהגותו ויחסיו עם תלמידים אחרים. נאשם 2 היה חברו של נאשם 1. ב-9 בינואר 2010, לאחר צאת השבת, הוזעק ליברטי לישיבה ונורה על ידי הנאשמים במסגרת הקנוניה. ליברטי נפצע ונזקק לאשפוז. לאחר מכן ניסו הנאשמים לשבש את עשיית הדין באמצעות הפחדת עדים והשמדת ראיות. טענת התביעה מתבססת על עדויותיהם של אלי ליברטי ועדים נוספים, כמו גם על שיחות טלפון ומקומות המפריכים את האליבי של הנאשמים. התביעה טענה כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים הכוללים קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בנסיבות מחמירות בכוונה תחילה, נשיאת נשק, התנהגות מאיימת, ירי באזור מגורים, היזק בזדון ושיבוש חקירה. הם ביקשו לעצור את הנאשמים בעילה של שלום הציבור, שיבוש הליכי משפט וחומרת העבירות. ההגנה, לעומת זאת, טענה כי אין ראיות מוצקות הקושרות את הנאשמים לזירת הפשע וכי עדותו של ליברטי סותרת ולא אמינה. לטענתם, המשטרה התעלמה מחשודים אפשריים אחרים וכי הראיות הצביעו על אדם אחר, שרון זרביב, שהיה לו סכסוך עם ליברטי והאמצעים לביצוע הפשע. לאחר ששקל את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, פסק בית המשפט לטובת התביעה, בקובעו כי מכלול הנסיבות מספק תשתית ראייתית מספקת למעצרם של הנאשמים. השופט הורה על מעצרם עד תום המשפט, בנימוק של חשש לשלום הציבור, שיבוש הליכי משפט ואופי העבירות. הכרעת הדין מתחשבת גם ברישום הפלילי הקודם של הנאשמים ובמידע החסוי שהוצג בעניין המסוכנות.