תנ"ג 40597-01-18

תקציר

התיק שלפנינו סובב סביב תביעה נגזרת שהגיש בעל מניות בחברת כימיקלים לישראל בע"מ (כיל) נגד שלושה מנכ"לים לשעבר של חברת הבת של כיל, מפעלי ים המלח בע"מ (DSW), דהיינו יהושע (שוקי) גולד, אשר גרינבאום ודני חן. המבקשת מבקשת להטיל על המשיבים אחריות לנזקים שנגרמו למלש"בים עקב תקופה ממושכת של הובלה בלתי חוקית של אשלג, שגרמה לנזק משמעותי לגשרים בכביש הערבה. ההובלה הבלתי חוקית של האשלג, שנמשכה מספר שנים תחת הנהלת המשיבים, הובילה לתביעה שהגישה נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (מץ) נגד DSW. בסופו של דבר הוטלה על דס"ו אחריות למחצית מהנזק וחויבה לשלם למץ יותר מ-20 מיליון שקל. הטענות המרכזיות שהציג המבקש הן כי המשיבים הפרו את חובת הזהירות וחובת האמונים המוטלת עליהם כלפי דס"ו, ופעלו בחוסר סבירות ובחוסר כשירות בכך שהתעלמו מאזהרות רבות של מץ בדבר הובלה בלתי חוקית של אשלג. התנהלות זו, לטענת המבקש, היוותה עבירה על החוק ועל נהלי מח"ש. זאת ועוד, טוען המבקש כי מעשיהם של המשיבים מעידים על היעדר פיקוח על פעילות מל"ג ואי נקיטת אמצעי מניעה. עם זאת, טוענים המשיבים כי התביעה הנגזרת קצובה בזמן, שכן הוגשה למעלה מתשע שנים לאחר שהצטברו עילות התביעה נגדם. לטענתם, תקופת ההתיישנות החלה לא יאוחר משנת 2008, עת הגיש מץ תביעה נגד DSW, וכי כוח התביעה של המבקש אוחד באותה עת. בנוסף, מדגישים המשיבים כי שינוע האשלג היה פעילות עסקית רגילה של דס"ו וכי הייתה מחלוקת של ממש בין דסוו למץ הן לגבי שיטת הובלת האשלג והן לגבי סיבת הנזק לגשרים. הם גם מדגישים את מכתבי הפטור והשיפוי שניתנו להם על ידי כיל ו-DSW, ומצדיקים עוד יותר את החלטתם שלא לתבוע את המנהלים. בסופו של דבר, בית המשפט מצדד במשיבים בסוגיית ההתיישנות, ומציין כי התביעה הנגזרת, שהוגשה למעלה מתשע שנים לאחר צבירת עילות התביעה, חורגת בהרבה מתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. עוד קובע בית המשפט כי התנהלות המשיבים, אף שייתכן שהייתה רשלנית, אינה מצדיקה אחריות, במיוחד בהתחשב במחלוקת האמיתית שהתקיימה בין דס"ו למץ באשר לשיטת ההובלה והשלכותיה. בפסק הדין מודגש כי המנהלים לא היו צד לתביעה, והחלטות החברה בנושא הובלת האשלג התקבלו במסגרת מחלוקת לגיטימית. יתר על כן, בית המשפט קובע כי כלל שיקול הדעת העסקי חל על החלטת החברה שלא לתבוע את המנהלים, מה גם שהיא נעשתה על ידי חברי דירקטוריון ללא כל ניגוד עניינים משמעותי. לאור שיקולים אלה, דוחה בית המשפט את בקשת המבקש לאשר את התביעה הנגזרת, ופוסק למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 37,500 ₪ שישולמו על ידי המבקש.