עת"מ 1330/09

תקציר

העותר הוא הבעלים והמנהל של מכבסה בירושלים. עד שנת 1997 חויבה העותרת בארנונה לפי סיווג "מלאכה". מאז, נדרש העותר לשלם מיסים לפי סיווג "שירותים". העותר הגיש עתירה נגד עיריית ירושלים נגד הוראות צווי הארנונה משנת 2006 ואילך, המורים לחייב את כל המכבסות תחת הסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר". העותר טען כי הבחנה זו אינה סבירה, וביקש מבית המשפט להורות לעירייה לקבוע סיווגים שונים של מכבסות. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בצו הארנונה. למועצת העירייה שיקול דעת רחב מאוד בהפעלת סמכותה בתחום הארנונה, ובית המשפט לא ימהר להתערב אלא אם כן הצו בלתי סביר באופן קיצוני. הכללת מכבסות תחת סיווג "שירותים" בצו הארנונה לשנת 2006 אושרה על ידי שרי הפנים והאוצר, ובכך קיבלה לגיטימציה. העותרת לא טענה כי מכבסה היא "תעשייה", ובית המשפט הסכים כי אין לסווגה ככזו. עוד קבע בית המשפט כי אין לראות במכבסה "מלאכה". מרכז הכובד של פעילות המכבסה הוא מתן השירות, ולכן היא צריכה ליפול תחת הסיווג של "שירותים". גם טענות העותר כי הצו גורף את כל המכבסות ליחידה אחת ללא הבחנה, וכנגד המעמד המיוחד שניתן למכבסות גדולות באזור התעשייה עטרות, נדחו. העותר לא הוכיח כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני, ונמצא כי ההבחנות שנעשו בצו מבוססות על מאפיינים רלוונטיים. לבסוף, מצא בית המשפט כי ניתן להחיל על העותרת את השינוי בצו הארנונה משנת 2006 מתחילת אותה שנה, בהתקיים המועדים הרלוונטיים. מטעמים אלה נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.