ת"פ 426/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בהרשעתו של אהוד אולמרט בעבירות מרמה, הפרת אמונים וקבלת כספים שלא כדין בעת שכיהן כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. ההאשמות נובעות מהקרן הסודית של אולמרט, שהחזיקה מאות אלפי דולרים בתרומות במזומן, שחלקן שימשו לצרכים אישיים. בית המשפט בוחן את קבילותן ומהימנותן של ראיות חדשות, לרבות רישומי יומן ושיחות מוקלטות, שהוגשו בעקבות ערעור. היא מוצאת את הראיות קבילות ומהימנות, ומשנה מסקנות קודמות. בית המשפט קובע כי אולמרט קיבל במהלך כהונתו כשר כ-146 אלף דולר ממוריס טלנסקי, אותם העביר לקרן נסתרת בניהולו של אורי מסר. כסף זה שימש באופן פרטי ולא רק לצרכים פוליטיים, בניגוד לטענותיו של אולמרט. כמו כן, אולמרט נמנע מלהצהיר על כספים אלה למבקר המדינה, הגיש הצהרות רכוש כוזבות והפר את כללי ועדת אשר. פעולות אלה פגעו באמון הציבור ובטוהר המידות של עובדי הציבור, ומהוות מרמה והפרת אמונים. בנוסף, התנהלותו המרמתית של אולמרט כלפי המבקר וקבלת הכספים בנסיבות אלה נחשבות לנסיבות מחמירות. השופטים מסכימים כי מעשיו של אולמרט בנוגע לקרן, לרבות הסתרת קיומה ושימושה הפרטי, לצד התנהלותו המרמה, מצדיקים הרשעה. השופטת פרידמן-פלדמן מוסיפה כי גם הסיוע של אולמרט לעסקיו של טלנסקי הוכיח ניגוד עניינים. השופטים מציינים את משמעות שתיקתו של אולמרט במהלך ההליך המשלים, ורואים בה הכרה ברושם השלילי שהותירה עדותו הקודמת. בעקבות זאת מורשע אולמרט במרמה והפרת אמונים ובקבלת כספים שלא כדין בנסיבות מחמירות בפרשת טלנסקי.