ת"א 1630/01

תקציר

התובע, אלי מועלם, היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית בה נהרגו חברתו, הנהג ונוסע נוסף. הוא סבל פיזית ונפשית ותבע את הנתבעים - עיזבון הנהגת המנוחה, סיגלית לופס, ושתי חברות ביטוח - על נזקים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים לא חלקו על אחריותם אלא טענו לגבי גובה נכותו של מועלם וגובה הפיצוי. בית המשפט מינה מומחים להערכת נכותו הרפואית של מועלם, תחילה בנוירולוגיה ולאחר מכן בפסיכיאטריה, שכן מועלם סבל מדיכאון ומהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לאחר התאונה. חוות דעת המומחים והחקירות הנגדיות, יחד עם ראיות נוספות, הראו כי מועלם הגזים במצבו הנפשי. בית המשפט מצא אותו אמין, אך הגיע למסקנה כי נכותו הוערכה יתר על המידה. היא העריכה את נכותו הפסיכיאטרית, הרפואית והתפקודית ב-15%. באשר לפוטנציאל ההשתכרות של מועלם, בית המשפט שקל את גילו, עבודותיו הקודמות ועבודתו בעסק של אביו, והגיע למסקנה כי הוא אמנם לא יהפוך ליורשו של אביו, אך הוא יכול היה להשתלב בעסק בעבודות פשוטות יותר. כך, העריך בית המשפט את פוטנציאל השתכרותו בשכר הממוצע במשק, שעמד על 7,813 שקל, והפחית אותו ל-7,025 שקל לאחר ניכוי מס. בית המשפט חישב את פיצויו של מועלם בגין אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, כאב וסבל, וניכה מהנתבעים תשלום קודם. בסך הכל נפסק למועלם 469,615 שקל, בניכויים, בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ב-15 בנובמבר 2007.