עת"מ 67361-08-25

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בנימוקים הפרוצדורליים והמהותיים לדחיית העתירה, כפי שהתווה בית המשפט. **עילות פרוצדורליות לפיטורים:** * **חוסר בהירות לגבי ההחלטה נשוא הערעור:** * בעתירה לא צוין בבירור על איזו החלטה ספציפית של עיריית ירושלים או של כל משיב אחר מערערים עליה. * בעתירה לא צוין מועד ההחלטה הנטענת, ולא צורפה החלטה כזו. * אם העתירה ערערה על מכתב מיום 6.5.2025, היא הוגשה באיחור משמעותי. * אם היא ערערה על הצהרה בעל פה שניתנה ב-20 ביולי 2025, הצהרה זו חסרה ביסוס, והעתירה עדיין הוגשה באיחור ניכר ב-26 באוגוסט 2025. הדבר מדגיש את העיקרון לפיו עתירות מנהליות חייבות לבטא בבירור את הפעולה המנהלית הספציפית שעליה מתנגדים. * **מעמד עותר לא ברור והיעדר אישור:** * זהותם של רוב העותרים (4-19) אינה ברורה, ללא תצהיר תומך או ייפוי כוח מטעמם, למעט העותרת 2. * חוסר הבהירות וההסמכה פירושו שלא ניתן לקבוע אם אנשים אלה היו מודעים להגשת העתירה בשמם והסכימו לה. הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון המשפטי המחייב מעמד והסמכה ראויים לצדדים הפוזמים הליכים משפטיים. המקרה של *בג"ץ 5578/24 דגמש נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון* מצוטט כתקדים לדחיית עתירות בשל היעדר תצהירים או ייפויי כוח. * **עיכוב משמעותי בהגשת העתירה:** * העתירה הוגשה באיחור ניכר ומשמעותי, המצדיק את דחייתה המיידית. * השיהוי אופיין הן כסובייקטיבי (עיכוב של העותרת עצמה בפנייה לעירייה ובהגשת העתירה) והן כאובייקטיבי (הגשה ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים). * עיכוב אובייקטיבי זה בעייתי במיוחד לנוכח הבקשה למנוע מתלמידים אחרים להתחיל את שנת הלימודים במסגרות הקיימות. * בית המשפט מדגיש כי שיהוי בפנייה לרשות, כמו במקרה זה, נחשב גם הוא כעיכוב הפוגע באינטרסי ההסתמכות של הרשות או של צדדים שלישיים. המקרה של *עע"ם 6945/21 ק.מ. מדף 4 בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל* תומך בדעה כי פנייה מאוחרת לרשות יכולה להוביל לסילוק בשל שיהוי. * **אי מיצוי נהלים פנימיים:** * העותרים טענו כי מיצו את ההליכים באמצעות פנייה לעירייה ביום 17.8.2025. * עם זאת, בקשה זו, שהוגשה שבועיים בלבד לפני תחילת שנת הלימודים, לא נמצאה מספיקה כדי להוות מיצוי הליכים "אמיתי" ו"בזמן מתאים". זה מדגיש את הדרישה מהצדדים לנצל את מלוא הסעדים המנהליים הזמינים לפני שהם פונים לביקורת שיפוטית. * **חוסר תום לב והסתרת עובדות מהותיות:** * העותרים לא חשפו מספר עובדות מהותיות, המצביעות על חוסר תום לב. * העובדות הלא ידועות הללו כללו: * העותר אינו הבעלים או המפעיל של בית הספר, ואינו מוגדר ככזה על ידי משרד החינוך. * בית הספר פועל ללא רישיון לשנת הלימודים הקודמת (2020-2025) ולא ניתן לו רישיון לשנה הנוכחית (2020-2026). * היעדר בקשה שהוגשה כדין לעירייה להקצאת מבנה, כאשר פניות לא רשמיות או שתדלנות אינן מהוות בקשה רשמית. * בית המשפט ציין כי העירייה אינה מחויבת להקצות מבנה לעמותה המפעילה בית ספר ללא רישיון. העתירה נתפסה כניסיון לחייב את העירייה לתמוך במוסד חסר אישור תפעולי. * יתר על כן, למרות טענות על רשימות סטודנטים, לא הוצגו רשימות או אוספי חתימות כאלה. * **אי צירוף המשיבים הדרושים:** * העתירה לא כללה גורמים מהותיים העלולים להיפגע מהתוצאה, בניגוד לתקנה 6(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. * באופן ספציפי, בתי הספר יד המורה ורנה קאסן, שמהם ביקשו העותרים להוציא תלמידים, לא צורפו. * משרד החינוך, האחראי על רישוי מוסדות חינוך, הושמט אף הוא, למרות תפקידו המכריע בקביעת הזכאות לסעדים המבוקשים. * "הבעלות המפעילה את בית הספר" ("מעיין החינוך התורני בארץ ישראל"), למרות היותה נמענת מכתב הדחייה של העירייה, לא צורפה כמשיבה. * תקנה 6(ב) מאפשרת לדחות עתירה בשל אי הוספת משיבים נדרשים. **עילות מהותיות לפיטורים (צוין בקצרה):** גם אם הנימוקים הפרוצדורליים לא היו דיספוזיטיביים, בית המשפט ציין כי סביר להניח שהעתירה תיכשל לגופה מהסיבות הבאות: * **אין חובה חוקית לספק מתקנים:** * העותרים לא הוכיחו כל חובה חוקית לעירייה או למשיבים אחרים לספק מבנה למוסד חינוך ללא רישיון. * חוסר מחויבות זה מועצם על ידי מעמדו הבלתי מורשה של בית הספר והעמותה העותרת אינה בבעלות המוסד החינוכי. * **היעדר הבטחה ממשלתית:** * בית המשפט לא מצא ראיות להבטחה ממשלתית בהודעה הקודמת של העירייה. * בהודעה נאמר רק כי הבקשה *ניתנת לבדיקה* אם תוגש רשימה של 45 הורים מעוניינים. לא ניתנה התחייבות לספק בניין, והחתימות הנדרשות לא הוצגו. * **החלטה עירונית מקצועית ומהותית:** * החלטת העירייה שלא לפתוח מוסד חינוך חרדי לבנות בגבעה הצרפתית בעת הנוכחית התבססה על שיקולים פרקטיים מבוססי נתונים. * שיקולים אלה נחשבו מקצועיים ומהותיים, אינם נגועים בגורמים זרים, ולכן אינם נתונים להתערבות שיפוטית. **מסקנה:** בית המשפט מצא מספר עילות סף משמעותיות המחייבות את דחיית העתירה על הסף. הליקויים הפרוצדורליים, ובמיוחד חוסר הבהירות לגבי ההחלטה נשוא הערעור, מעמד העותר הלא ברור, העיכוב המשמעותי, אי מיצוי ההליכים, חוסר תום הלב ואי צירוף הצדדים הנדרשים, היו מספיקים כדי להצדיק דחייה מבלי להתעמק לגופו של עניין. בית המשפט התייחס בקצרה גם לסוגיות מהותיות, וחיזק את העילה לפיטורים. הגשת העתירה באיחור, ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים, צוטטה אף היא כסיבה לפקפק ברצינותה ולהצדיק את דחייתה. העתירה נדחתה לפיכך, תוך הוצאות שנפסקו למשיבים.