עת"א 1255-09-20

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כפי שנדרש, אך ורק על בסיס המידע שסופק: **ניתוח משפטי של עת"א 1255-09-20 בן מיור נ' שירות בתי הסוהר** **מבוא** עתירה זו, שהוגשה על ידי אסיר, מבקשת להורות על ביטול תקופת מאסר שריצה בשל אי תשלום קנסות פליליים, וזקיפתה לחשבון תקופת המאסר העיקרית. הסוגיה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם ניתן לבטל רטרואקטיבית תקופת מאסר חלף קנס שכבר החלה בריצויה או הסתיימה, ובפרט בנסיבות בהן העותר טוען לחוסר ידיעה, נסיבות מיוחדות (כגון מגפת הקורונה) ובקשה לפנים משורת הדין. **העובדות הצריכות לעניין** העותר, אסיר, מרצה תקופת מאסר של 31 חודשים (44 חודשים בניכוי ימי מעצר) החל מיום 18.10.2018. הוא טוען כי תאריך שחרורו בפועל שונה מזה שהוצג לו, וזאת בשל הפסקת ריצוי מאסרו בתיק העיקרי לצורך ריצוי מאסר חלף אי תשלום קנסות במספר תיקים פליליים ישנים משנות ה-90. הקנסות הנטענים בגינם הופעל עונש מאסר הינם: 1. **ת"פ 4582/97 (שלום טבריה):** קנס של 2,000 ₪ או חודש מאסר. 2. **ת"פ 865/95 (שלום טבריה):** קנס של 10,000 ₪ או 150 ימי מאסר. שולם סך של 7,700 ₪, והיתרה (2,300 ₪) משמעותה 35 ימי מאסר. 3. **ת"פ 2652/99 (שלום טבריה):** קנס של 3,000 ₪ או 60 ימי מאסר. העותר טוען כי לא ידע על הפעלת המאסר חלף הקנס בתיקים 1 ו-2. בנוגע לתיק 3, הוא קיבל ארכה לתשלום יתרת הקנס (1,600 ₪) עד ליום 3.3.20, אך לא שילם. הוא מבקש ביטול של תקופת המאסר חלף הקנס, בין היתר, לפנים משורת הדין, בשל גילו, מצבו הרפואי, והסכום הקטן יחסית. הוא מציין גם את פרוץ מגפת הקורונה ואת החתימה על צו להארכת מועדים לתשלום חובות כגורמים שמנעו ממנו לשלם. המשיבה (שירות בתי הסוהר והמדינה) טוענת כי דין העתירה להידחות. היא מפרטת את הליכי הגבייה וההתראות שנשלחו לעותר במשך שנים. בנוגע לתיק 3, היא מציינת כי הפעלת פקודת מאסר (60 יום) אושרה ב-20.3.19, והוא ריצה בפועל חלק ממנה. ב-26.1.20 ניתנה ארכה לתשלום, אך העותר לא שילם, ולכן פקודת המאסר הופעלה אוטומטית. ריצוי המאסר חלף הקנס בתיק זה הסתיים ב-27.5.20. בנוגע לתיק 2, פקודת מאסר הופעלה ב-5.1.20, והעותר החל בריצויה. ב-4.8.20 שילם את היתרה ופקודת המאסר בוטלה לגבי היתרה. **העקרונות המשפטיים והחידושים** 1. **הסדרים חוקיים לעניין מאסר חלף קנס:** * **סעיף 46 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:** סעיף זה קובע את סדר ריצוי תקופות מאסר שונות. החידוש וההקפדה כאן נוגעים לכך שמאסר בשל אי תשלום קנס ישא **תחילה** לפני כל מאסר פלילי אחר. אם אסיר נמצא במאסר פלילי והוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק המאסר הפלילי לשם ריצוי המאסר בשל הקנס, וימשך רק לאחר מכן. הדבר מדגיש את החשיבות שייחס המחוקק לתשלום קנסות. * **סעיף 71 לחוק העונשין:** סעיף זה, יחד עם סעיף 46, מהווה את הבסיס החוקי להפעלת עונש מאסר כחלופה לקנס. 2. **סמכותו של המרכז לגביית קנסות:** * החוק מסמיך את המרכז לגביית קנסות לנקוט בהליכי גבייה, לרבות שליחת דרישות תשלום, התראות, נקיטת הליכי עיקול, ובהמשך, פנייה לבית המשפט להוצאת פקודת מאסר. * הסמכות לבטל פקודת מאסר שהוצאה על ידי בית המשפט אינה נתונה למרכז לגביית קנסות, אלא רק לבית המשפט שהוציאה, או במקרים חריגים ובמסלולים משפטיים מתאימים. 3. **הלכת שעת נ' שב"ס (בג"צ 60/83):** * פסיקה זו מהווה אבן דרך מרכזית בסוגיה. היא קבעה באופן חד-משמעי כי **"מאסר שריצה אסיר בגין אי תשלום קנס לא ניתן לבטלה רטרואקטיבית."** * ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו הוא **מדיניות עקבית של המחוקק להמריץ תשלום קנסות**. אי מתן תוקף לריצוי מאסר שכבר החל או הסתיים היה פוגע במנגנון זה ומאפשר לאסירים "להתחמק" מתשלום הקנס. * ההחלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב במקרה שעת, אשר ניסתה לבטל רטרואקטיבית את תקופת המאסר, נפסלה כחורגת מסמכות ומנוגדת לחוק. 4. **אי הידיעה והפגמים הדיוניים:** * העותר טוען שלא ידע על הפעלת המאסר חלף הקנס בתיקים הראשונים. המשיבה טוענת כי העותר חתם על ההתראות, ידע על הפעלת פקודות המאסר, ולא פעל להסדיר את חובותיו. * בית המשפט קבע במפורש כי העותר **היה מודע** לפקודות המאסר, שכן נשלחו אליו התראות רבות, ננקטו הליכי גבייה, והוא אף הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. טענותיו בדבר חוסר ידיעה אינן מקובלות על בית המשפט. * הפסיקה הדנה במקרים דומים (כמו יניב גואטה) מדגישה כי **"משהופעל כבר המאסר חלף הקנס, אין להשיב את הגלגל לאחור לגבי התקופה שהמבקש כבר ריצה על חשבון החוב."** כל עוד פקודת המאסר הוצאה כדין, יש לבחון את חוקיותה במועד הוצאתה. 5. **ארכה לתשלום קנס ומגפת הקורונה:** * בית המשפט (בתיק 3) אכן נתן ארכה לעותר לתשלום יתרת הקנס (1,600 ₪) עד ליום 3.3.20, תוך עיכוב ביצוע פקודת המאסר, וציין שאם לא ישולם במועד, תופעל הפקודה אוטומטית. * העותר לא שילם את יתרת הקנס, והפקודה הופעלה אוטומטית, בהתאם להחלטת בית המשפט. * טענותיו בדבר פרוץ מגפת הקורונה והשפעתה על יכולתו לשלם, או צווי שר המשפטים להארכת מועדים, לא שכנעו את בית המשפט. הוא קבע כי חובותיו של העותר נצברו במשך עשרות שנים, ואין קשר אמיתי בינם לבין מגפת הקורונה. כמו כן, המסמכים שהגיש בנוגע להקלות בקורונה נדחו כלא רלוונטיים ולא הוכיחו את טענותיו. 6. **בקשה לפנים משורת הדין:** * בית המשפט דחה את הבקשה לפעול "לפנים משורת הדין". ההיגיון מאחורי דחייה זו הוא עקביות עם עקרון החוקיות, חשיבות תשלום הקנסות, והעובדה שהעותר התחמק מלשלם את חובותיו במשך שנים רבות. במקרים כגון אלה, בהם הפעולות המשפטיות (הוצאת פקודות מאסר) נעשו כדין, לאחר התראות וניסיונות גבייה, ובפרט כאשר כבר החלה ריצוי העונש, הקושי בביטולו רטרואקטיבית הוא רב. 7. **היחס בין פיצויים פליליים לקנסות:** * המשיבה מציינת כי העותר חויב בתשלום פיצויים פליליים, וכל סכום שהפקיד נזקף תחילה לפיצויים ורק לאחר מכן לקנס. הדבר מחזק את הטענה כי העותר לא עמד במלוא התחייבויותיו, שכן ייתכן שחלק מהתשלומים כוסו על ידי החוב העיקרי (הפיצויים), מה שהקטין את הסכומים שנותרו לקנסות. **חידושים משפטיים ודגשים** * **חיזוק הדבקות בפסיקת בג"צ שעת:** פסק הדין מהווה חיזוק נוסף להלכה המקובעת כי מאסר חלף קנס, לאחר שהחל בריצויו כדין, אינו ניתן לביטול רטרואקטיבית. ההדגשה היא על **חוקיות הפקודה בעת הוצאתה** ועל **המדיניות הברורה של המחוקק להמריץ תשלום קנסות**. * **חשיבות התראות והליכי הגבייה:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של שרשרת ההתראות והליכי הגבייה המקדימים להפעלת פקודת מאסר. כאשר הוכח כי הליכים אלו נוהלו כדין והעותר היה מודע להם, טענותיו לחוסר ידיעה נדחות. * **גבולות הבקשה לפנים משורת הדין:** פסק הדין מראה כי גם בנסיבות אישיות קשות, ובמיוחד כאשר מדובר בהתחמקות ארוכת שנים מתשלום חובות, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לפעול לפנים משורת הדין, כאשר הדבר סותר הוראות חוק ברורות ופסיקה מחייבת. * **השלכות הקורונה על חובות ישנים:** בית המשפט מבהיר כי נסיבות מיוחדות כמו מגפת הקורונה לא בהכרח יצדיקו ביטול או הקלה בחובות ישנים, במיוחד כאשר ניתן להוכיח כי החוב נוצר והתגבש עוד לפני פרוץ המגפה. **מסקנה** עתירת האסיר נדחתה, ובית המשפט אימץ את עמדת המשיבה. הדבר מבוסס על העקרונות המשפטיים הבאים: 1. הפעלת פקודות מאסר חלף קנס נעשתה כדין, לאחר התראות וניסיונות גבייה שלא צלחו. 2. העותר היה מודע להליכים אלו. 3. ריצוי תקופות המאסר חלף הקנס החל כדין, ולכן, על פי ההלכה הפסוקה (בג"צ שעת, רע"ב גואטה, ע"פ אזולאי), אין מקום לבטלן רטרואקטיבית. 4. העותר לא עמד בהסדרים שנקבעו ולא שילם את יתרת הקנס גם לאחר קבלת ארכה, ולכן הפעלת פקודת המאסר הייתה אוטומטית ובהתאם להחלטת בית המשפט. 5. הטענות בדבר קורונה וחוסר ידיעה לא התקבלו. 6. הבקשה לפעול לפנים משורת הדין נדחתה לאור התנהלות העותר במשך עשרות שנים. פסק הדין מדגיש את חשיבותן המעשית של הוראות החוק הנוגעות לאכיפת תשלום קנסות, ואת העובדה שגם במקרים של חובות קטנים יחסית (כפי שהעותר טען לחלקם), ברגע שהליך חוקי הופעל כדין, הדרך לביטולו רטרואקטיבית חסומה.