ת"א 34146-11-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הערת אזהרה שרשם הנתבע באמצעות ייפוי כוח ותצהיר, שהתובע טוען כי זייף. הנתבע טען כי המסמכים אותנטיים וכי יש לדחות את התביעה, אך השופט לא קיבל זאת. תחת זאת, הם קבעו כי יש לשמוע את ראיות הצדדים משום שייפוי הכוח איפשר לכאורה את רישום הערת ההתראה. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא השופט כי המסמכים שימשו כבטוחה לחוב כספי וכי טענת הנתבע בדבר עסקת מקרקעין אינה משכנעת. זאת ועוד, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לקיומו של חוב שלא שולם על ידי התובעת. השופט גם הטיל ספק באמיתות חתימת התובע על המסמכים, וציין כי הנתבע לא הציג כל חוות דעת מומחה בנושא כתב היד. בסופו של דבר, השופט לא שוכנע כי התובע חתם על המסמכים או כי קיימת עילה לפעול על פיהם. ללא הוכחת חובו של התובע או אמיתות ההסכם, רישום הערת האזהרה נחשב בלתי חוקי. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובע, ביטל את השטר והורה לנתבעת לשלם הוצאות בסך 50,000 ₪.