ת"א 46147-08-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכות השימוש ברכוש משותף בבניין בבעלות מספר גורמים. התובעים, שהם חלק מבעלי הבניין, טוענים כי נתבעים מסוימים השתלטו שלא כדין על חלקים מהרכוש המשותף, כגון סככות, גדרות וגינות, ומנעו מבעלים אחרים גישה. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי חלוקת הרכוש המשותף הוסכמה לפני עשרות שנים וכי השימוש בהם סביר ומותר. השופט פותח בכך שהוא קובע שהבניין אינו רשום כבית משותף, כלומר הרכוש המשותף שייך לכל הבעלים במשותף. לכן, כל שימוש ייחודי ברכוש המשותף דורש הסכמה של הבעלים האחרים. השופט בוחן את מצבו של כל נאשם בנפרד. באשר לנתבעים 9 ו-10, קבעה השופטת כי הם עשו שימוש ייחודי בחצר הצמודה לדירתם בהיתר מכללא, אשר בוטל עם הגשת התביעה הנוכחית. הם נדרשים להפסיק את השימוש הייחודי בחצר ולשלם דמי שימוש חודשיים בסך 1,146 ₪ ליתר בעלי הזכויות בבניין, מיום הגשת התביעה ועד לפינוי המקום. התביעות נגד הנתבעים 12, 15 ו-16 נדחות מחוסר ראיות לכך שהם עושים שימוש ייחודי ברכוש המשותף. השופט אינו מוצא כל חוסר תום לב או ניצול לרעה של הזכות במניעי התובעים להגשת התביעה, ומורה לנתבעים 9 עד 10 לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. התובעים, מצדם, ישלמו לנתבעים 12 ו-15 סך של 20,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. כל התשלומים יבוצעו תוך 45 יום.