ע"א 3862/04

תקציר

מדובר בערעור ובערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו משנת 2004 בעניין רשלנותה של עיריית פתח תקווה במסירת מידע מטעה על חלקת אדמה שנרכשה על ידי משפחת נקר. בני הזוג נקר הוטעו על ידי דף מידע ממחלקת ההנדסה בעירייה, שהשמיט מידע חיוני על הגבלות בנייה בשל תשתיות לא מפותחות. בית משפט קמא מצא כי לעירייה חלה חובת זהירות לפי סעיף 119א לחוק התכנון והבניה למסור מידע מקיף, במיוחד כאשר מידע כזה עלול להשפיע על החלטות קנייניות משמעותיות. בית המשפט קבע כי ההשמטה המטעה הייתה מצג שווא רשלני, המזכה את בני הזוג נקאר בפיצוי בגין הפער בין מחיר הרכישה לבין שווי הקרקע בפועל, שהוערך כדומה לקרקע חקלאית לא מפותחת, והוביל לפסיקה של 245,000 דולר. בית המשפט דחה את הטענות בהסתמך על רשלנות תורמת לכאורה של בני הזוג נקאר וניסיון מקצועי בעבר, תוך שהוא מציין כי אין ראיות מספיקות למודעותם למחדל. גם טענת ההגנה של העירייה, כי פעלה על פי פרקטיקות מקובלות באי מסירת המידע שהושמט, נדחתה בטענה שכשלה במבחן הסבירות. ערכאת הערעור אישרה את פסק הדין המקורי ודחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, תוך שהיא מאשרת את אחריות העירייה לאי גילוי מידע קריטי ומבהירה כי מסירת מידע חלקי המוביל להבנה מטעה מהווה רשלנות. משכך, היו המשיבים זכאים לפיצוי, אך לא בגין הוצאות נלוות כגון ארנונה, שלא הוכחו בראיות מספיקות בדבר תשלום יתר.