בג"צ 5645/15

תקציר

העתירה נסובה סביב תחולותיהם הסותרות של שני דברי חקיקה: חוק הפיקוח על כלבים ופקודת הכלבת, הנוגעים לכלב בבעלות המשיבה 5 אשר נשך לכאורה מספר קטינים. העותר ביקש להשמיד את הכלב לפי פקודת הכלבת, דבר שנדחה על ידי הווטרינר הממשלתי והפנה אותו לווטרינר העירוני במקום. העותר טוען כי פקודת הכלבת היא חוק מיוחד הגובר על חוק הפיקוח על כלבים, המחייב את השמדת הכלב על ידי הווטרינר הממשלתי. עם זאת, המשיבים טוענים כי יש להחיל את החוק האחרון, בהיותו ספציפי יותר, כאשר אין סיכון לכלבת, וכך גם כאן. בית המשפט מסכים עם המשיבים ומדגיש כי פקודת הכלבת עוסקת בעיקר במניעת כלבת ולא בסכנה כללית לכלבים. כמו כן, החוק להסדרת הפיקוח על כלבים מסדיר באופן ספציפי את החזקת הכלב ואת הסיכונים הפוטנציאליים הטמונים בו. מכיוון שהחוק חל על המצב, הווטרינר העירוני הוא הסמכות הנכונה לטפל בנושא, וכל ערעור צריך להיות מופנה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, נדחית גם טענתו החלופית של העותר, לפיה עניינו הועבר לווטרינר העירוני אך לא ננקטה כל פעולה, שכן דרך הפעולה הראויה מתווה בחוק. העתירה נדחית, והעותר נדרש לכסות את הוצאות המשיבים.