ת"א 51951-07-19

תקציר

התובע, בעל דירה, תבע את הנתבע, השוכר שלו, על דמי שכירות שלא שולמו. השוכר שכר את הדירה לארבע שנים, בין השנים 2015 ל-2019. דמי השכירות של השנה הראשונה שולמו מראש, אך השוכר שילם רק תשלום אחד נוסף של 7,500 שקל עבור שכר דירה של שלושה חודשים בשנת 2018. השוכר טען כי עליו לשלם דמי שכירות מופחתים בשל בעיות רטיבות וביוב בדירה, אך השופט מצא כי טענה זו לא הוכחה וכי השוכר הסכים לשלם דמי שכירות גבוהים יותר בשנים שלאחר מכן. השופט הורה לשוכר לשלם לתובע 112,450 ₪ דמי שכירות שלא שולמו, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התובע תבע גם את ערב השוכר, מר סיידא, בטענה כי ערבותו צריכה לכסות את דמי השכירות שלא שולמו לשוכר. עם זאת, השופט מצא כי אחריותו של הערב מוגבלת לשנת החכירה הראשונה, וכי ההארכות הבאות אינן תקפות משום שלא היו בכתב כפי שנקבע בחוזה. התביעה נגד מר סיידא נדחתה, והתובע חויב לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. השוכר טען מנגד כי עליו לתקן נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה מבעיות רטיבות וביוב, ותבע פיצוי בגין עוגמת נפש, נזקי רכוש והוצאות נוספות הקשורות לנושאים בדירה. השופט קיבל חלקית את התביעה שכנגד, ופסק לדייר פיצויים בסך 25,000 ₪ בגין אובדן רכוש, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לדייר לא נפסק כל פיצוי בגין עוגמת נפש או תביעות אחרות. הן התובע והן הנתבעים חויבו לשלם את הסכומים בהתאמה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הסכומים יצטברו ריבית והפרשי הצמדה אם לא ישולמו בתקופה זו.