עפמ"ק 11164-09-23

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב ערעור על הרשעה הקשורה ל"סגירת" מרפסות ללא ההיתרים הנדרשים. לבית המשפט יש אפשרות להרשיע את הנאשם או לבחור בצו אי-הרשעה, ובמקרה זה השופט פסק לטובת האחרון. הנימוקים שעמדו מאחורי החלטה זו בחנו את ההשלכות הרחבות יותר של אכיפת החוק הבררנית, תוך הכרה בקיומם של עשרות מרפסות שנבנו שלא כדין בבניין המערערת ובשכונה. השופט הדגיש את תחושת העוול שתיווצר מהרשעת אדם אחד בעוד אחרים במצבים דומים נותרים ללא עונש. זאת ועוד, הצעתו הראשונית של המשיב להסדר אי-הרשעה, לצד נסיעותיו התכופות של המערער לחו"ל, השפיעו אף הן על ההחלטה. השופט התייחס לפסקי דין קודמים שיצרו תקדים לתביעות אכיפה בררנית, והדגיש את הצורך בשוויון באכיפת החוק. במקרה הספציפי הזה, בנייה בלתי חוקית של מרפסות על ידי שני שכנים בדירות זהות נתפסה כדוגמה מובהקת לאכיפה בררנית. כתוצאה מכך התקבל הערעור, בוטלה ההרשעה והוטל עליה התחייבות לאי הרשעה. בנוסף, השופט אישר עיכוב של שנתיים בביצוע צו ההריסה, ואיפשר למערער שהות לקבל את ההיתרים הדרושים, תוך התחשבות בהשלכות המעשיות של עיכוב האכיפה, לרבות עשרות המרפסות הבלתי חוקיות האחרות באזור.