עש"א 32340-10-24

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין הורוביץ נ' משרד התחבורה** **הקדמה:** פסק הדין עוסק בערעור שהוגש על החלטת הממונה על חופש המידע לחייב את המערער בתשלום אגרה בסך 22 ₪ עבור קבלת מידע, כאשר המערער טען כי הוא זכאי לפטור מתשלום האגרה מכוח היותו "מידע אישי" לפי תקנה 6(א) לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ"ט-1999. הדיון התנהל על דרך הסיכומים בכתב, בהסכמת הצדדים. **רקע עובדתי ותמצית המחלוקת:** המערער, משתמש תדיר בתחבורה ציבורית, התלונן רבות על תפקוד חברת התחבורה המפעילה ועל חוסר אכיפה מצד משרד התחבורה. לאורך 7 שנים, הגיש המערער 973 תלונות למשרד התחבורה. ביום 25.9.2024, פנה המערער לקבלת תוצאות אכיפה ופרוטוקול של פניית ציבור ספציפית שהגיש. המשיבים דרשו תשלום אגרה בסך 22 ₪. המערער טען כי מדובר ב"מידע אישי" שלו, ולכן זכאי לפטור. המשיבים טענו כי המידע המבוקש אינו "מידע אישי" כמשמעותו בדין, וכי הוא כולל בעיקר מידע הנוגע לחברה המפעילה. **המסגרת הנורמטיבית והכרעת בית המשפט:** 1. **סעיף 18 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998:** סעיף זה מסדיר את גביית האגרות בעד בקשת מידע. סעיף 18(ד) קובע במפורש כי "לא תיקבע אגרה בעד בקשה של אדם לקבל מידע על אודות עצמו". תקנה 6(א) לתקנות חופש המידע (אגרות) מפרטת הוראה דומה, לפיה "מידע שאדם מבקש על אודות עצמו וזכויותיו, פטור מאגרת בקשה, וכן מאגרת טיפול בעד 4 שעות עבודה". 2. **הגדרת "מידע אישי" לעניין הפטור מאגרה:** בית המשפט קובע כי החוק עצמו אינו מגדיר "מידע אישי", אך מפנה לסעיף 16 לחוק, הקושר את המושג "מידע אישי" ליכולת של הפרט לתקוף את נכונותו, שלמותו, בהירותו או עדכניותו של המידע, בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. במקרה זה, בית המשפט קובע כי המערער לא ביקש לתקוף את המידע על אודותיו, אלא ביקש לדעת כיצד טופלה תלונתו, מה הייתה תגובת החברה המפעילה, ואף ביקש לקבל אסמכתאות שהגישה החברה. בית המשפט מבהיר כי זוהי **אינה הגדרה של מידע אישי** במובן המשפטי של חוק חופש המידע ותכליותיו, המבקשות לאזן בין שקיפות הרשות לבין זכותו של אדם לדעת על אודותיו ולתקן את המידע. 3. **הבחנה בין "מידע על אודותיו" לבין "מידע הנוגע לטיפול בתלונה":** עיקרון מרכזי בפסק הדין הוא ההבחנה בין בקשת מידע שהיא "על אודות עצמו" לבין בקשת מידע הנוגעת לטיפול בתלונה שהגיש אדם. בית המשפט קובע כי כאשר אדם מבקש מידע על אופן הטיפול בתלונה שהגיש, הכולל תגובות של גורם חיצוני (החברה המפעילה) ואסמכתאות שצירף, **אין מדובר ב"מידע אישי" שלו** הפטור מאגרה. הסיבה לכך היא שהמידע אינו נוגע באופן ישיר ובלעדי אליו, אלא גם לפעולות ולאינטראקציות של רשויות וגופים אחרים. 4. **תכלית חוקי חופש המידע והגנת הפרטיות:** בית המשפט מדגיש את התכלית של חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות, שהיא יצירת איזון בין חובת השקיפות של הרשויות, זכותו של אדם לדעת איזה מידע קיים עליו, וזכותו לקבלו ולתקנו. אולם, כאשר המידע המבוקש אינו נוגע ישירות לאדם עצמו אלא לאופן הטיפול בתלונתו, התכלית של פטור מאגרה אינה חלה. 5. **התייחסות לבקשת מידע על ידי צד שלישי:** בית המשפט מתייחס לטענת המערער כי אדם אחר (ככל הנראה אשתו) ניסה לקבל מידע על תלונה דומה ולא קיבל אותו, באמתלה שלא ניתן לתת מענה לפניות של אדם אחר. בית המשפט מסביר כי מתן מידע זה לצד שלישי עלול לפגוע בפרטיות המבקש המקורי (המערער), ולכן אין לתת אותו בהתאם להוראות חוק חופש המידע. 6. **פניות קודמות למחלקת פניות הציבור:** בית המשפט מציין כי טענת המערער על חוסר מענה לפניות קודמות אינה סעד. הוא קובע כי המערער היה צריך לפנות שוב למחלקת פניות הציבור, ובמידה ולא היה מקבל מענה, היה עליו לפנות לבית המשפט. בית המשפט אף מזכיר כי משרד התחבורה טען שאילו היה פונה שוב למחלקת פניות הציבור, לא היה נדרש לשלם אגרה כלל. 7. **הוצאות משפט והערכת התנהלות המערער:** בית המשפט דוחה את הערעור וקובע כי המערער יישא בשכר טרחת בא כוח המשיבים בסך 5,000 ₪. בית המשפט אף מחווה דעה כי מדובר ב"ניצול לרעה של הליכי משפט" ו"הטרחת בית המשפט והמשיבים בנושא האגרה", כאשר היה ניתן לפנות למחלקת פניות הציבור או לשלם אגרה זעומה. נראה כי המערער בחר במסלול המשפטי כדי "לעורר תהודה" להתנהלות המשיבים, אך ללא הצלחה. **חידושים משפטיים והרחבה:** פסק הדין מדגיש ומבהיר את הגבול הדק בין "מידע אישי" הזכאי לפטור מאגרה לפי חוק חופש המידע, לבין מידע הנוגע לאופן הטיפול בתלונה, אשר אינו בהכרח נחשב "מידע אישי" של המגיש. החידוש העיקרי כאן טמון בפיתוח הפרשנות של המושג "מידע אישי" בהקשר של חוק חופש המידע, תוך הבחנה מפורשת בין מידע הנאגר על האדם לבין מידע הנוגע לאינטראקציות שלו עם הרשות בנוגע לתלונות או בקשות ספציפיות. בית המשפט למעשה מבהיר כי גם אם אדם הוא זה שהגיש את התלונה, המידע המתייחס לתהליך הטיפול בתלונה, הכולל תגובות של גורמים אחרים, אינו אוטומטית "מידע אישי" שלו, אלא מידע הנוגע גם לגופים אחרים ולתהליכים ציבוריים. בנוסף, פסק הדין מציג גישה פרקטית בנוגע למיצוי הליכים, ומדגיש את החשיבות של פנייה ראשונית למחלקות הרלוונטיות (כגון פניות הציבור) לפני הגשת ערעור לבית המשפט. ההתייחסות להוצאות המשפט כעונש על "ניצול לרעה של הליכי משפט" משמשת כגורם מרתיע מפני שימוש בלתי נאות במערכת המשפט. **סיכום:** פסק הדין דוחה את ערעורו של המערער, מאחר שקובע כי המידע שביקש אינו נחשב "מידע אישי" הפטור מאגרה לפי חוק חופש המידע. בית המשפט ביסס את החלטתו על הבחנה בין מידע הנוגע ישירות לאדם לבין מידע הנוגע לטיפול בתלונתו, וכן על תכליות חוקי חופש המידע והגנת הפרטיות. המערער חויב בהוצאות משפט, ובית המשפט ביקר בחריפות את אופן ניהול ההליך על ידו.