ס"ע 11189-09-18

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כעובד יומי, הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין פיצויים שונים הקשורים לתנאי העבודה והתשלום. בית הדין לעבודה פסק לטובת התובע ברוב טענותיו. ראשית, בית הדין הורה לנתבעת לשלם 3,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב לתובע על תנאי עבודתו כנדרש בחוק. שנית, בית המשפט קבע כי שכרו של התובע חושב על בסיס יומי של 473.62 ₪ ברוטו ליום, ולא חודשי כפי שטענה הנתבעת. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לתשלום פיצויים שחושבו לפי תעריף יומי זה, כולל הוצאות נסיעה שלא שולמו, שהסתכמו בסך 638.49 ₪. שלישית, בית המשפט פסק לתובע 8,525 ₪ ברוטו עבור דמי חגים ו-974 ₪ ברוטו עבור חלקה של הנתבעת בהפרשות לפנסיה הקשורות לאותם חגים, שכן התובעת עבדה בחלק מחגי ישראל והייתה זכאית לתשלום עבורם. רביעית, בית הדין מצא כי התובעת אכן עבדה לסירוגין בימי שישי ושבת, והורה לנתבעת לשלם 20,957 ₪ ברוטו עבור עבודה במהלך המנוחה השבועית. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 31,564.49 ₪ ברוטו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.2014 ועד למועד התשלום בפועל, ו-6,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין של התובע. סכומי שכר טרחת עורך הדין של התובע ואי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.