מ"א 2245/88

תקציר

פסק הדין של בית המשפט הוא לטובת אשתו התובעת ושני ילדיה הקטינים. האישה תבעה מזונות מבעלה, אותם הכחיש בעילה של "מרד". בית הדין מצא כי האישה סיפקה סיבה מוצדקת לאי קיום חיי אישות עם בעלה וכי מניעת הפיוס לא הייתה באשמתה בלבד. על פי פסק הדין, אישה שמראה כי המניעה אינה מצידה זכאית למזונות, ונטל ההוכחה לכך נמוך ביותר. בנוסף, אם הבעל טוען שאשתו היא "מורדת", עליו להביא ראיות על פי הדין העברי ולבקש פסק דין מבית דין רבני. עוד קבע בית המשפט כי מחלתה של האישה לא הייתה סיבה מוצדקת לשלול ממנה את מזונותיה, והכנסתה מעבודה חלקית לא כיסתה את צרכיה החיוניים. לפיכך חויב הבעל לשלם 180 ש"ח בחודש להשלמת מזונותיה, בנוסף ל-720 ש"ח לחודש עליו לשלם עבור מזונות שני ילדיהם הקטינים. ההחלטה פירטה גם את תחומי האחריות של הבעל, לרבות תשלום עבור הביטוח הרפואי של הילדים, הוצאות הבית ותשלום חד פעמי של 900 ש"ח לכיסוי שכר טרחת עורך הדין של האישה. סכומי המזונות נקבעו על 900 ש"ח לחודש, שישולמו ב-16 בכל חודש, החל מ-16 בינואר 1990, ויגדלו בהתאם למדד יוקר המחיה.