ע"א 27/85

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל תבע את המערערים בדרישה לפנותם מחלקת קרקע הגובלת בכנרת. המערערים תבעו את הקרקע על בסיס חזקה נוגדת משנת 1909, בעוד שהמשיבה הסתמכה על בעלותה הרשומה בקרקע. בית משפט השלום קיבל את טענת המשיב והוביל לערעור. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי רישום הבעלות על ידי המשיב מבטל כל זכות מתנגשת, ויש לספור את תקופת ההתיישנות ממועד הרישום. עוד נקבע כי לבית המשפט סמכות לדון בסכסוך, ותביעת המשיב לא נדחתה מחמת שיהוי. בנוסף, הגבול המזרחי של הארץ נקבע כקו הגאות והשפל הסדיר של הכנרת. על אף שהמערערים החזיקו במקרקעין והשבחו אותם בהיתר שבשתיקה של המשיב, אין לבטל את הסמכות לעשות כן מבלי לפצותם בשווי השקעותיהם. דעת הרוב הורתה לערכאה הנמוכה לקבוע את גובה הפיצוי ולהתנות את הפינוי בתשלומו. המשנה לנשיאה מרגלית והשופט סלוצקי הסכימו עם הרוב ברוב הנקודות, אך הציעו לקבוע את גובה הפיצוי בבית המשפט העליון.