סע"ש 53849-07-15

תקציר

בית המשפט מכיר בכך שאין כיום חקיקה ספציפית המסדירה התנכלות תעסוקתית ולכן אין עילת תביעה עצמאית המעניקה פיצוי בנושא זה. עם זאת, השופטת טוענת כי היעדר חוק רלוונטי אינו מצדיק דחיית טענות להתנכלות תעסוקתית או שלילת הסעד המבוקש בעילות אלה. השופט מסביר כי את הנסיבות העובדתיות הסובבות תביעות מסוג זה ניתן לבחון תחת עילות הפיצוי הקיימות, כגון חוסר תום לב או עוגמת נפש, שלבית המשפט סמכות לדון בהן. מאחר שלמונח "התנכלות תעסוקתית" אין הגדרה משפטית ברורה, השופט נותן פרשנות המבוססת על הספרות הקיימת, לרבות הסדרי חקיקה ופסיקה. לדברי השופטת, התנכלות תעסוקתית כוללת מגוון התנהגויות פסולות במקום העבודה שניתן להוקיע ולמגר. התנהגויות אלו יוצרות סביבת עבודה עוינת וגורמות לסבל נפשי. השופטת מדגישה כי לא כל התנהגות של מעסיק הפוגעת בעובד מהווה התנכלות תעסוקתית וכי יש לבחון את הנסיבות מנקודת מבט אובייקטיבית. למרות שהחוק למניעת התנכלות תעסוקתית טרם נכנס לתוקף, לבית הדין סמכות לדון בתביעות בגין התנכלות תעסוקתית במסגרת סמכותו לדון ביחסי עבודה, התחייבויות חוזיות ונושאים הקשורים בהם. הסיבה לכך היא שחוזה העבודה, הן בכתב והן שלא בכתב, מחייב את המעסיק לספק סביבת עבודה מכבדת ובטוחה. הפרת חובה זו עלולה לגרור פיצוי לעובד. השופט מפנה לפסקי דין קודמים של בתי הדין לעבודה שפסקו פיצויים בגין העסקה פוגענית ומשפילה, לא פעם כסעד בגין עוגמת נפש או חוסר תום לב. באשר לטענת הנתבע בדבר היעדר סמכותו של בית המשפט לדון באחריותו השילוחית של מפקח, מבהירה השופטת כי התביעה, כפי שהוצגה, אינה מסתמכת רק על טענה זו וכי היקפו העובדתי של המקרה טרם הוכרע. השופט מתייחס גם לחששו של הנתבע מפני כפל פיצוי, וקובע כי הוא מוקדם מדי בשלב זה ויש לבחון אותו על ידי בית המשפט לאחר הצגת כל הראיות. לבסוף, מכיוון שהחוק למניעת התנכלות תעסוקתית טרם נכנס לתוקף, מסיקה השופטת כי לא ניתן לפסוק פיצויים נפרדים בגין התנכלות תעסוקתית, ללא הוכחת נזק. לפיכך, הבקשה נדחית.