ע"מ 2270-05-17

תקציר

פסק הדין דן בערעור בעניין מיסוי הטבות לעובדים בגין רכב פרטי הניתן על ידי מעסיקיהם. המערערת, אגש נאמנות חקלאית ושירותים וטרינריים, טענה כי אין לראות בכלי הרכב שסופקו לעובדיהם צמודים אליהם, ומשכך יש לחשב את שווי השימוש בהם באופן שונה. עם זאת, השופט קבע כי אין כל ייחודיות בפעילותו של המערער או בשימוש ברכב המצדיקה טיפול שונה בעניינו. השופטת הדגישה כי תקנות שווי השימוש קובעות כלל משפטי מחייב לחישוב שווי ההטבה, השואף למערכת מיסוי צודקת, יעילה ופשוטה. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענת המערערים כי יש לראות ברכביהם רכבי אגירה/איגום, שכן לא התקיימו התנאים לסיווג זה. השופטת גם דחתה את הטענה כי למערערת הייתה הצדקה סבירה שלא לנכות מס במקור מעובדיה בשל חוות דעת משפטית שקיבלו. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.