בג"צ 2848/20

תקציר

העותרת, שחוותה בשנת 2001 אירוע עבודה פוגעני נפש שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, ביקשה להגדיל את אחוזי נכותה מעבודה מעבר להערכת הוועדה הרפואית לעררים. בקשתה נדחתה על ידי בית הדין, שכן השופט לא מצא עילה להתערבות, למרות שהכיר בכישלונותיה החוזרים ונשנים של הוועדה למלא אחר הנחיות בית הדין האזורי לעבודה בפסקי דין קודמים. ערעורה של העותרת, שמטרתו לקבוע את אחוזי נכותה או למנות מעריכים מומחים, נדחה אף הוא, שכן בית המשפט לא ישב כערכאת ערעור במקרים אלה. החלטת בית הדין הארצי לעבודה, להחזיר את התיק לוועדה לדיון מחדש, נתפסה כדרך הפעולה הראויה. השופט הביע תקווה כי הוועדה תציית להנחיות בית המשפט ותביא לסיומו של התיק הוותיק. פסק דין זה חיזק את היקפה המצומצם של התערבותו של בית המשפט העליון בענייני עבודה, במיוחד כאשר בית הדין הארצי לעבודה כבר פסק, והדגיש את הצורך בפתרון מהיר לטובת העותרת. העתירה נדחתה ולא נפסקו הוצאות.