עמ"ש 32254-10-11

תקציר

הערעור מערער על החלטה בעניין תשלום שכר טרחה לעורך דין שייצג אלמנה בתביעה לחלוקת נכסים נגד עיזבון בעלה המנוח. עורך הדין והאלמנה לא הצליחו להסכים על שכר טרחתו, ולאחר מות האלמנה הפך המערער למנהל העיזבון הזמני המייצג את עזבונה. העיזבון זכה בתביעה, והמערער דרש שכר טרחה בסך 363,000 ₪ בתוספת מע"מ, בטענה שעבד 330 שעות בתעריף של 1,100 ₪ לשעה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל חלקית את תביעת המערער ופסק לו 90,000 ₪ בניכוי 40,000 ₪ שכבר שולמו. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי יש לתגמל אותו בהתאם למספר שעות העבודה בתעריף שביקש. המשיב התנגד וקבע כי המערערת לא מילאה כל תפקיד של מוציאה לפועל ואין לפסוק לה שכר. זאת ועוד, טען המשיב כי הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא היה ראוי. בית הדין לערעורים הסכים עם המערער כי תפקידו אינו לנהל את העיזבון אלא רק לייצג את האלמנה בתביעה, ולכן אין לחשב את שכרו כאחוז משווי העיזבון. עם זאת, בית המשפט קבע כי קביעת שכר הטרחה הראוי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ולא סביר שיתערב בעניין זה אלא בנסיבות חריגות. עוד קבע בית המשפט כי קביעת שכר טרחת עורך דין הולם מחייבת הצגת ראיות מספיקות, דבר שהיה חסר במקרה זה. משכך, דחה בית הדין לערעורים את הערעור והורה למערערת לשלם את הוצאות המשיב.