רע"א 4387/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בסכסוך רכושי ארוך שנים. המשיב תבע את המבקש, דייר מוגן, בגין אי תשלום דמי שכירות, מה שהוביל לכך שבית משפט השלום הורה למבקש לפנות את הנכס. לאחר מספר ערעורים וערעורים שכנגד, הוצע בסופו של דבר למבקש לבטל את צו הפינוי באמצעות תשלום 30,000 ₪ למשיב בתוך 30 יום. המבקש לא עמד במועד זה ובעקבות זאת ביקש הארכה, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי, שגם הוא דחה את בקשתם. המבקש, דייר מוגן, עמד בפני פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות. התיק הגיע לבית משפט השלום, שהורה למבקש לפנות את המקום. לאחר מספר ערעורים ניתנה למבקש האפשרות לבטל את הפינוי בתשלום. מאחר שתשלום זה לא התקבל בתוך 30 הימים הנקובים, ביקש המבקש הארכה, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי. החלטות אלה אושרו גם בערעור, בשל הימנעותו של המבקש מלהביא ראיות לאי יכולתו לשלם ומהתמשכות התיק. היעדר ראיות של המבקשים לתמוך בטענותיהם, כמו גם ההזדמנויות המרובות שכבר היו להם לפתור את הבעיה, גרמו לכך שבתי המשפט דחו את בקשותיהם. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, הורה בית המשפט העליון כי אם לא הוחזר התשלום של המבקש מפסק דין קודם, יש לעשות זאת. ההחלטה הדגישה את חשיבות זכויותיו של בעל הנכס ואת סופיות הדיון, וחוסר הראיות של המבקש גרם לכך שבתי המשפט לא יכלו להצדיק דחייה נוספת של זכות הפינוי.