ע"א 402/77

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות בהליכי פשיטת רגל ובמעמדו של נאמן בפשיטת רגל כרשות שיפוטית. השופט קבע כי הנאמן הוא רשות שיפוטית וכי תקופת ההתיישנות חלה על הליכי פשיטת רגל. משמעות הדבר היא כי כל תביעה שתוגש מחוץ לחלון ההתיישנות אינה תקפה, למעט במקרה של שני חובות בערבויות אשר יוחזרו לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. עוד ציינה השופטת כי רצוי להחיל את תקופת ההתיישנות על הליכי פשיטת רגל כדי למנוע אי זמינות עדים וכדי לשמור על חובת הנאמן לזרז את הליך חלוקת הדיבידנד. בנוסף, פסק הדין מדגיש כי המשפט הישראלי צריך להיות עצמאי מהמשפט האנגלי, ולכן סעיף 46 לדבר המלך במועצה אינו רלוונטי במקרה זה. לבסוף, השופט הורה למערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5000 ליש"ט, והשופט י' כהן הוסיף כי הנאמן יכול לדחות הוכחת חוב על יסוד טענת ההתיישנות גם אם הערב פרע את החוב לאחר תחילת פשיטת הרגל.