ת"א 29640-12-18

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין אי ביצוע הסכם חכירה לקרקע חקלאית, הכוללת שתי סככות, אשר התובעת התכוונה להשתמש בהן לתיירות חקלאית. התובע טען כי הנתבעת הפרה את ההסכם כאשר השכירה לו את הקרקע ללא אישור מינהל מקרקעי ישראל וללא היתרי בנייה לסככות, מה שמנע ממנו לקבל רישיון עסק. עוד טען התובע כי הנתבע איים עליו ועל נציגיו ושיבש את הפרויקט ללא הצדקה. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע לא קיים את חלקו בהסכם. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. נפסק כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הציגה מצג שווא ביודעין או הפרה התחייבויות חוזיות כלשהן. הסכם השכירות לא כלל הוראות כלשהן בנוגע להיתרי בנייה, והתובעת לא ביצעה בדיקת נאותות טרם חתימת ההסכם. כמו כן, התובעת לא הגישה בקשה לרישיון עסק ולא הגישה תכניות לפיתוח הפרויקט. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח כי מעשיו של הנתבע גרמו לכישלון הפרויקט. גם תביעת הנזיקין של התובע נדחתה מאחר שלא הביא ראיות מספיקות להשקעותיו או לאובדן רווחיו. תחת זאת, בית המשפט הורה לתובע לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 25,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעת, ודחה את תביעת התובעת.