ת"פ 3868/02

תקציר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו מספר סעיפים, בהם איומים ומעשה מגונה כלפי קטין, בהם הודה במיוחס לו. עם זאת, בית המשפט זיכה אותו מהאיומים מחמת הספק הסביר, אך הרשיע אותו במעשה מגונה. נמצא כי הנאשם, שהיה אז כבן 40, ניצל את תמימותה של המתלוננת בת ה-14 וניצל את מצבה הפגיע כעולה חדשה. הוא הסיע אותה לאזור מבודד בניגוד לרצונה וביצע בה מעשים מגונים תוך שימוש בכוח פיזי. חומרת העבירה מחמירה נוכח פער הגילאים המשמעותי וחוסר האחריות והכחשת מעשיו של הנאשם. עם זאת, ישנן נסיבות מקלות. ראשית, יש את חלוף הזמן; עשור חלף מאז ביצוע העבירה, וההליכים הוארכו בעיקר בשל הנאשם. בנוסף, ההרשעה הייתה במעשה מגונה ללא שימוש בכוח, שהעונש עליו נמוך מהאישום המקורי. הנאשם זוכה מחלק מהאישומים, ועברו הפלילי, אף שהוא נרחב, אינו כולל עבירות מין קודמות והוא מיושן במידת מה. בנסיבות אלה, ובהתחשב במצבו הבריאותי הרעוע של הנאשם, החליט בית המשפט שלא להטיל עליו עונש מאסר. במקום זאת, נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ושלוש שנות מאסר על תנאי. קביעה זו ניתנה מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, כאשר ההרשעה תוקנה מסעיף 348(ג1) לסעיף 348(ג) לחוק העונשין, בשל היותו החקיקה המתאימה בעת ביצוע העבירה.