בג"צ 2311/06

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט של עתירה שעניינה כניסת קטין לישראל. העותרת מבקשת לאפשר לקטינה, שהיא בתה של אישה הנמצאת בתהליך הסדרת מעמדה בישראל, להיכנס ולשהות בארץ. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה שכן קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים, שהוא הסמכות המתאימה להחלטה כזו בעניין הכניסה לישראל. בפסק הדין מוסבר כי מעמדה של הבת אינו תלוי במעמדה של אמה ויש לבחון אותו בנפרד. על פי החוק, על הבת, השוהה כיום מחוץ לישראל, לקבל תחילה אישור כניסה לארץ, הנופל תחת חוק הכניסה לישראל, ורק לאחר מכן ניתן יהיה להסדיר את מעמדה החוקי בחוק האזרחות. מדובר בהליך דו-שלבי, ובית המשפט לעניינים מנהליים הוא הסמכות המתאימה לשלב הראשון. משכך, העתירה נדחית, והעותר יכול להגיש את בקשתו לבית משפט זה. פסק הדין מדגיש כי קביעה זו תקפה למצב הקיים, בו הקטין נמצא בחו"ל, ואינה מתייחסת לשלב השני של ההליך או לבית המשפט המוסמך לצורך העניין.