תא"מ 44878-12-15

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סוגיה מורכבת של קביעת זכויות צדדים בתרחיש של העברת שיקים. עובדות המפתח הן שצד א' נתן שיק לצד ג', שהועבר לאחר מכן לצד ב' כתשלום עבור סחורה. עם זאת, הסחורה לא הגיעה למפלגה א'. בית המשפט צריך להחליט אם צד ב', בעל הצ'ק, זכאי לפדות אותו או שצד א' יכול לבטל אותו. כדי להגיע להכרעה, על בית המשפט לשקול שתי שאלות מרכזיות: הראשונה, האם הטובין אכן סופקו לצד שלישי, והשנייה, הקרבה או היחסים בין צדדים א' ו-ב'. אם נמצא שצד ב' הוא צד רחוק, בית המשפט בוחן אם הוא מחזיק נכון בשיק. לעומת זאת, אם צד ב' נחשב לצד קרוב, בית המשפט בוחן האם לצד א' יש הגנה תקפה של אי תמורה. פסק הדין ממשיך ומנתח בדקדקנות את ההשלכות המשפטיות ואת היחסים בין הצדדים. המסקנה היא שמפלגה א' ומפלגה ב' הן מפלגות רחוקות, שכן אין ביניהן קשר משפטי ישיר. הצ'קים הועברו ביניהם באמצעות צד שלישי, ולכן הקשר ביניהם עקיף. מאחר שמקבל השיק (צד ב') מרוחק מצד א', מנפיק הצ'ק, נבחנת החזקתו של צד ב' בשיק. בית המשפט קובע כי אמנם צד ב' אכן מחזיק בשיקים, אך הוא אינו נחשב להחזקה ראויה שכן השיקים לא הושלמו בעת קבלתם, ללא שם המוטב. עם זאת, לחזקתו של צד ב' יש ערך שכן הם ניתנו תמורת חומרי בניין ולצורך הסדר חוב, הנחשב תקף על פי פקודת השטרות. למרות שצד ב' מחזיק בשיקים תמורת ערך, בית המשפט קובע כי אין בכך די כדי לגבור על הגנת צד א' בדבר אי תמורה. פסק דין גויסקי, שיכול היה להגן על צד ב', בוטל בפסק דין שלאחר מכן. כתוצאה מכך, למרות שצד ב' מחזיק בשיקים תמורת ערך, הוא אינו נחשב למחזיק ראוי, ולפיכך עומדת טענתו של צד א' לכישלון תמורה. לסיכום, בית המשפט מחליט כי צד א' יכול לבטל את השיקים וצד ב' אינו רשאי לפדות אותם. מורכבות המקרה והניתוח המפורט של הוראות החוק ממחישים את הגישה הקפדנית בה נוקטת הרשות השופטת ביישוב סכסוכים הקשורים למכשירים סחירים, במטרה הסופית להבהיר את הזכויות והחובות של כל הצדדים המעורבים.