רע"ס 43079-03-18

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאשמים לפסול את השופט מלדון בעניינם הפלילי, בהתבסס על מספר נימוקים המדגישים עקרונות פרוצדורליים ומשפטיים. ראשית, השופט קבע כי אין חשש למשוא פנים, שכן הם לא קבעו ממצאים עובדתיים ולא שקלו את אשמתם של הנאשמים בבקשות ביניים כלשהן. פסיקה מבוססת קובעת כי שופט המטפל בבקשות נלוות, כגון ביזיון בית המשפט או אמצעי ביניים לפי חוק התכנון והבניה, אינו פסול מלדון בתיקים הפליליים העיקריים. חשוב לציין כי הנאשמים נהנו מפסיקותיו הקודמות של השופט, שנקט גישה ענישה פחותה כלפי אכיפת צווים. כמו כן, הבהירה השופטת כי החלטתה הקודמת לאפשר אכיפה עצמית של צו הפסקה שיפוטי הסתמכה על קביעותיו של השופט גלאט, שאושרו בערכאות גבוהות יותר, ולא כללה ממצאים עובדתיים חדשים של השופט. דוקטרינת ההשתק השיפוטי הופעלה, שכן הנתבעים טענו בעבר להתנגדות לשיקולי פסילה כאשר שופט אחר טיפל בעניינים קשורים. חוסר עקביות זה נתפס כניצול לרעה של ההליך השיפוטי, הפוגע באמון ובחובות תום הלב בהליכים משפטיים. משכך, השופט לא מצא בסיס תקף לפסילה, תוך הדגשת הצורך בהמשכיות שיפוטית וביושרה, והורה להעביר את ההחלטה לכל הצדדים המעורבים.