תו"ב 10213-05-19

תקציר

השופט בפסק דין זה מדגיש את חומרת העבירות הקשורות לבנייה בלתי מורשית ואי ציות לצווים שיפוטיים. הנאשם במקרה זה הורשע בבנייה ללא היתר ואי ציות לצו הריסה שיפוטי, והגדיל את הבנייה הבלתי חוקית במקום. השופט דן בערכים החברתיים המוגנים על ידי החוק בהקשר זה, תוך שימת דגש על שלטון החוק ועל הצורך למנוע הנאה מפירות התנהגות בלתי חוקית. חומרת העבירות מודגשת עוד יותר על ידי משך העבירות, היקף הבנייה והזלזול הבוטה בחוק. השופט בוחן גם את טענת הנאשם להגנה מפני צדק בשל עיכובים לכאורה שנגרמו על ידי הרשויות בטיפול בבקשתו להיתר, אך מוצא אותה מוגבלת בתחולתה. בקביעת טווח הענישה מתייחסת השופטת למקרים דומים, תוך התחשבות בגודל הבנייה, בזיקה של הנאשם לקרקע ובסוג השימוש. טווח הענישה נע בין מאסר על תנאי לשישה חודשי מאסר, לצד קנס כספי. השופט מציב את עונשו של הנאשם ברמה בינונית-נמוכה של טווח זה בשל הודאתו באשמה והסכמתו שלא לבקש עונש מאסר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתנהלות הוועדה הרלוונטית. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי, קנס בסך 70,000 ₪ שישולם בתשלומים, והתחייבות בסך 100,000 ₪ שלא לבצע עבירות נוספות. מכיוון שהבנייה הוכשרה, לא הוצאו צווים נוספים. לנאשם יש זכות ערעור תוך 45 יום. פסק הדין מהווה תזכורת להשלכות הבנייה הבלתי חוקית ולנחישות לאכוף את תקנות התכנון והבנייה.