ת"א 21342-01-22

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בעבודה בשנת 2018, תבע את הנתבעת, מבטחת הרכב, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. נכותו של התובע הוכרה רשמית ומחייבת, כך שהמחלוקת נסובה על גובה הפיצוי. הנושאים המרכזיים היו נכותו הרפואית של התובע, והשפעת התאונה על השתכרותו וכושר השתכרותו. בית המשפט קיבל את הערכת הנכות הרפואית של התובע בשיעור של 10%, וקבע כי היא מגבילה את יכולתו לעבוד כטכנאי שיניים, את ההשלכות התפקודיות של ידו הדומיננטית ואת כושר השתכרותו הכולל. באשר למצבים רפואיים קודמים, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים להצגת ראיות לנכויות קודמות של התובעת, ועל כן לא ניתן להתחשב בהן. בית המשפט בחן גם את תביעות התובע בגין הפסדי שכר בעבר, כושר השתכרות עתידי, סיוע, הוצאות וכאב וסבל, ופסק להם 17,000 ₪, 23,395 ₪, 95,000 ₪, 15,000 ₪, 15,000 ₪ ו-3,000 ₪ בהתאמה. לאחר ניכוי דמי הביטוח הלאומי שקיבל התובע, בסך 48,395 ₪, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 120,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין, הוצאות משפט והחזר האגרה ששולם. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, כאשר הנתבע נדרש לפצותם תוך 30 יום.