ערר 85259/15

תקציר

עניינה נסוב סביב ניסיונה של המערערת לטעון לפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(4) לתוספת השלישית לחוק הישראלי, הפוטר סוגים מסוימים של מוסדות מתשלום היטלים. נקודת המחלוקת העיקרית היא המועד שבו יש לבחון את זכאותו של המערער לפטור. המערערת טוענת כי יש לערוך את הבדיקה במועד ביצועה, ואילו הוועדה המקומית טוענת כי יש לעשותה במועד כניסת התכנית לתוקף, שהוא מועד הטלת החבות בהיטל. בית המשפט מצדד בוועדה המקומית וקובע כי המועד הרלוונטי לבחינת הזכאות לפטור הוא מועד תחילתה של תכנית ההשבחה. משכך, קובע בית המשפט כי המערערת אינה זכאית לפטור בגין תכניות ח/1/4, ח/1/4ד, ח/1/8, ח/1/7, ח/1/10א, ח/1/15 וח/1/14א, שכן במועדי תחילתן של תכניות אלה שימשה הקרקע למגורים פרטיים. עם זאת, לגבי תכנית ח/1/23 מוצא בית המשפט כי טענת המערערת כי התמורה בגין הקרקע תשמש למטרות המפורטות בסעיף תקפה. המערערת הביאה ראיות לכך שהתמורה ממכירת הנכס תשמש להקמת מרפאה חדשה, ותקנונה מאשר כי הכנסותיה נועדו אך ורק לקידום מטרותיה. למרות זאת, בית המשפט קובע כי רכישת הזכויות בנכס על ידי המערערת באמצעות צוואה אינה מזכה אותה בפטור לתכנית ח/1/23, שכן המערערת לא הייתה הבעלים במועד תחילתה של התכנית. בית המשפט מדגיש כי זכות הפטור נבחנת במועד אירוע המס, כלומר לא ניתן להעניק למערערת פטור לתקופה בה לא הייתה לה חבות בהיטל. אשר על כן, הערעור נדחה, וההחלטה לדחות את בקשת המערער לפטור מתקבלת. בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות, וההחלטה מתקבלת פה אחד.