בג"צ 3627/90

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותו של צו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם) (תיקון), התשמ"ט-1989, אשר תיקן את שיעורי העמלה לנוטלי משכנתאות המעוניינים לפרוע את הלוואותיהם מוקדם. העותרים, שנטלו הלוואה מהבנק, ביקשו לפרוע את חובם אך נאלצו לשלם עמלה גבוהה משמעותית מבעבר. לטענתם, הצו אינו סביר, רטרואקטיבי ומפלה, וכי הנתונים ששימשו לאישורו אינם מספיקים. המשיבים, לרבות הבנק ואיגוד הבנקים, הצדיקו את הצו כהכרחי ליציבות מערכת המשכנתאות, נוכח הריבית המופחתת בשוק. בג"ץ קבע כי לנגיד בנק ישראל יש סמכות להוציא את הצו, דבר סביר גם לאור תנאי השוק המשתנים והצורך להגן על המערכת הבנקאית. יתר על כן, הצו לא היה רטרואקטיבי, שכן הלווים הסכימו לשינויים אפשריים בעמלות בעת נטילת ההלוואה, והנתונים ששימשו לאישורה היו מספקים. עוד קבע בית המשפט כי האגרה אינה מפרה את חוק הריבית, שכן היא אינה מהווה ריבית מופרזת לאורך תקופה שנתית. לבסוף, הוראת שעה שהציעה ועדת הכלכלה של הכנסת לשינוי שכר הטרחה לא השפיעה על המצב המשפטי הקיים. לפיכך, העתירה נדחתה, והצו הקודם נותר על כנו.