ב"ל 48977-12-13

תקציר

המקרה נסוב סביב תחולתו של חוק פסיקת ריבית והצמדה למדד לגבי תשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי למעסיקים ששילמו דמי פגיעה לעובדיהם עבור המכון. האחרונה הפעילה את סמכותה לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי להתיר למעסיקים מסוימים לשמש כמתווכים לתשלום דמי פגיעה. השאלה העיקרית הייתה האם סכומי ההחזר ששילם המוסד למעסיקים אלה מהווים "גמלה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, שתפטור אותו מפסקי דין בריבית לפי סעיף 297א לחוק. בית המשפט קבע כי ההחזר אכן נחשב להטבה, והתייחס בעיקר לפסיקה קודמת ולכוונת המחוקק שעמדה מאחורי תקנה 22 וסעיף 297א. לפיכך, לא יוחל חוק פסיקת ריבית והצמדה למדד, והמכון מחויב רק להוסיף הפרשי הצמדה לפיגור בתשלומים, שהצדדים הסכימו כי כבר הוסדרו. ההחלטה נועדה לשמור על עקביות בהוראות חוק הביטוח הלאומי ולהבטיח כי מעסיקים שהוסמכו לפי תקנה 22 לא יזכו ליתרון בלתי הוגן על פני עובדים שנפגעו המקבלים הטבות ישירות מהמכון, ובכך לחזק את כוונת התקנה להבטיח החלפת שכר חלקה במהלך הליך התביעות.