ת"א 40191-09-16

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ואת הדין החל. התובעת הוכיחה כי הנתבעים אכן ביצעו שימושים מפרים בקרקע, וטענות הנתבעים כי השימושים המתוארים על ידי המפקח אינם נכונים חסרות שחר. בית המשפט מקבל את דו"ח המפקח ואת חוות דעת המומחה, המאששת את טענות התובע בנוגע לשימושים במבנים. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לקביעת תקופות השימוש המדויקות של ההפרה, ובית המשפט מוצא כי טענת התובעת כי שימושים אלה החלו בשנת 2010 היא סבירה. בית המשפט מקבל גם את טענת התובעת כי שווי הקרקע לצורך קביעת דמי השימוש צריך לכלול רווח יזמי וכי הנחות שונות ניתנות במסגרת הליך רגולטורי ולא הליך משפטי. לפיכך, בית המשפט קובע כי הנתבעים אחראים לפינוי כל המבנים המפרים בתוך 120 יום ולתשלום דמי שימוש בשיעור שנתי של 5% החל מיום 8.3.2016 ועד למועד הפינוי בפועל. החבות הכספית בגין דמי שימוש אלה מוטלת ביחד ולחוד על הנתבעים 1 ו-2, שהם חברי רשות המקרקעין. בנוסף, כל הנתבעים נדרשים לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן מוקנית לתובע הזכות לפנות את המבנים המפרים אם הנתבעים לא ימלאו אחר צו הפינוי. פסק הדין יחייב את כל הנתבעים, וזכותם לערער עליו כדין.