עמ"ש 45565-07-20

תקציר

בערעור על חובות המזונות של האב, פסק בית המשפט לענייני משפחה חייב את האב לשלם מדי חודש 2,600 ₪ מזונות עבור בתו הקטינה, וכן מחצית מהוצאות החינוך והבריאות שלה. ההורים, שנישאו במקור בשנת 2012 והתגרשו בשנת 2019, הסכימו למשמורת משותפת, אך עם זמן מגורים משמעותי יותר עם האם (58% לעומת 42%). השינויים שלאחר הפרידה הביאו לכך שהאם עברה ללוד עם בן זוגה החדש, ואילו האב התגורר בראשון לציון עם הוריו. בית משפט קמא הורה תחילה על מזונות זמניים בסך 1,350 ₪, ובהמשך הגיע למסקנה כי הכנסותיו של האב עלו בהרבה על הכנסותיה של האם, למרות טענותיו להכנסות נמוכות יותר. בית המשפט קבע את השתכרותו על 27,500 שקל בהתבסס על הוצאות בחשבון הבנק שסתרו את הכנסתו המוצהרת בסך 5,000 שקל מעסק המנופים שלו, שאותו סגר ועבר לעבודות בשכר נמוך יותר. הוא מחזיק גם בנכס מניב, מניב הכנסה אך מקוזז מתשלומי משכנתא. הכנסתה של האם הייתה ממלצרות, שחלקה בחלקה עם בן זוגה. בית המשפט מצא את התנהלותו הפיננסית של האב מעורפלת, דבר המצביע על העלמת הכנסות, כפי שעולה מאי התאמות בתנועות בנקאיות והצהרות לא עקביות. השומה הסתיימה בכך שהוא חייב לכסות 80% מצרכי הבת, שנקבעו על סך של 4,250 שקל בחודש, ולקבוע תשלום מזונות מיום הגשת התביעה. בערעור תיקן בית המשפט את ההתחייבות החודשית של האב ל-1,500 שקל מיולי 2019, ותיקן את הטעות בחישוב ההכנסות וההוצאות. בעוד שערעורו של האב התקבל באופן חלקי, לא נפסקו הוצאות בשל תשלומים מוקדמים מינימליים עבור הילדה, תוך שמירה על אחריות לצרכיה העולה בקנה אחד עם השתכרות מבוססת וחלוקת זמן משמורת.