בש"א 80/88

תקציר

עובד בשתי חברות - חברת תעשיות מוצרי היגיינה (ת.מ.ה) והחברה הישראלית למגבות נקיות (מ.נ.ל) - עזב את עבודתו בשתי החברות בשנת 1987 כדי להקים עסק משלו. החברות, שהיו תחת אותה הנהלה, תבעו אותו בדרישה לאסור עליו להתחרות בהן. בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו מניעה זמני האוסר עליו להתקשר בקשרים מסחריים עם לקוחות או עובדי החברות ולשתף מידע סודי. בית הדין קבע כי תניית אי התחרות בחוזה של העובד עם מ.נ.ל פקעה, אך הסעיף בחוזה ת.מ.ה עדיין תקף. העובד טען כי העסק החדש שלו מספק רק שירותי שיווק ותיווך - כמו מ.נ.ל - ולא שירותי ייצור או כביסה כמו ת.מ.ה. לאחר שבחן את התיק, נתן בית המשפט המחוזי בספטמבר 1987 החלטה שלכאורה תומכת בפרשנותו של העובד, והביאה אותו למסקנה כי צו המניעה מוגבל לתחום עיסוקה של ת.מ.א. עם זאת, בפברואר 1988 הבהיר בית הדין כי צו המניעה אוסר עליו גם לספק שירותי כביסה, מה שהוביל את העובד לבקש חופשה כדי לערער על ההחלטה מספטמבר 1987. הבקשה התקבלה, לאחר שבית המשפט האריך את המועד האחרון להגשת בקשת הערעור, בנימוק שההחלטה מספטמבר הייתה עמומה ולא הבהירה את היקף האיסורים. בית המשפט אף הורה לחברות המשיבות לשאת בהוצאות המשפט של העובד.