ת"א 42479-04-17

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב נכס שנמכר עם חריגות בנייה, מה שמוביל לחיובים שונים ששולמו על ידי התובעים לרשויות המקומיות. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, אך השופט קבע אחרת וקבע כי זכות התביעה קמה כאשר התובעים שילמו חיובים אלה, כלומר בשבע השנים שקדמו להגשת כתב התביעה המקורי. השופט מינה מומחה מטעם בית המשפט לחקור את הסכסוך, ומסקנותיו תמכו בטענות התובעים. השופטת הורתה לנתבעים לפצות את התובעים בגין התשלומים ששולמו לרשות מקרקעי ישראל ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בסך 427,816 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועדי התשלום. השופטת גם קיבלה חלקית את בקשת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש, ופסקה להם 85 אלף שקל, בהתבסס על השנים שהשקיעו במיצוי זכויותיהם והסדרת הנכס. יתר התביעות, לרבות בקשה לפיצוי מוסכם, הוצאות עקיפות והפסדים הנובעים מאי יכולת למכור את הבית, לא התקבלו מחוסר ראיות. בנוסף, דחתה השופטת את טענות הנתבעים בדבר שיהוי, טענות להתעשרות וטענות להשתקת התובעים. גם טענת הנתבעים כי שילמו תשלומים ישירות לרשויות לא נתמכת. השופטת קבעה כי הנתבעים אחראים ביחד ולחוד בתשלומים, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין. פסק הדין ניתן לטובת התובעים ביום 13.12.2022.