רע"א 8052/11

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור של ניצול שואה שמוצאו מלוב, שנשללו ממנו פיצויים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. המבקשת, שברחה מביתה במהלך מלחמת העולם השנייה, טענה כי יש להכיר בה כנכה ולקבל הטבות. עם זאת, בית המשפט הישראלי פסק נגדה, וקבע כי תביעתה לפיצויים אינה מוצדקת על פי החוקים הקיימים ופסקי דין קודמים. ההחלטה התבססה על הקביעה כי המבקשת לא הצליחה להוכיח די הצורך את אמינות טענותיה, במיוחד ביחס ל"אירוע אקדח", ופסיקות קודמות אינן תומכות בטענתה לחשש כעילה לפיצוי. פסיקה זו מתיישבת עם תקדימים מבוססים המחייבים ניצולים לספק ראיות לכך שהם עומדים בתנאים הקבועים בחוק. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי מקרה זה אינו מעורר שאלות משפטיות חדשות, במיוחד לא בעלות חשיבות ציבורית כללית, ולכן אינו יכול לשמש בסיס לערעור. השופט הגיע למסקנה כי טענת המבקש לאפליית יהודי לוב אינה מבוססת וכי החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על הערכות עובדתיות ומהימנות, שערכאת ערעור אינה יכולה לבטלן. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, וההחלטה הראשונית נותרה בעינה, ללא צו להוצאות.