ת"א 37265-07-10

תקציר

השופט במקרה זה, בו מדובר בהולך רגל שנפגע קשה מרכב, קובע תחילה כי מדובר בתאונת דרכים בלבד ולא בתאונת עבודה, למרות שהתובע עבד בקרבת מקום. השופטת טוענת כי אופי הפעילות בה עסקה התובעת – קניות – לאחר פער של שעתיים ורבע לאחר סיום עבודתה, היה פרטי ואינו מהווה חריגה מזכה. לכן, אין סיבה לנכות כל פיצוי. במעבר לשאלת היקף הנזק והפיצוי המגיע לתובע, פוסקת השופטת את תשלומיה השונים. עבור כאב וסבל יקבל התובע 70,726 שקל, סכום שלדברי השופטת הוא נתון שרירותי למדי על פי התקנות. השופט מציע לשקול מחדש את קביעת הגיל שבו מופחתים תשלומי הפיצויים, נוכח העלייה הדרמטית בתוחלת החיים ב-40 השנים האחרונות. כמו כן מורה השופט לנתבעים לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות בעבר, המחושב בשיעורים שונים לשלוש תקופות נפרדות, בסך כולל של 116,500 שקל, וכן ריבית מאמצע כל תקופה. בגין הפסד השתכרות עתידית מצדד השופט בתובעת ופוסק לה 150,000 ₪, בטענה כי נותרו לה שנות עבודה, שהיו מתאימות יותר להשכלתה אלמלא התרחשה התאונה. השופטת פוסקת לטובת התובעת גם בנוגע לתביעותיה לסיוע לצד ג', הן בעבר – 40,000 ₪ – והן בעתיד – 150,000 ₪. אלה מבוססים על העזרה הפיזית לה נזקקה התובעת לאחר התאונה, מה גם שלא יכלה להשתמש ביד ימין, כמו גם על העזרה שתמשיך להזדקק לה. כמו כן חויבו הנתבעים בכיסוי הפסדי הפנסיה של התובע בעבר ובעתיד, בסך 29,498 ₪, והוצאות רפואיות בסך 7,500 ₪. סך הפיצוי המגיע עומד על 523,726 שקל. מסכום זה ינוכו התשלומים התכופים ותשלומי המל"ל, בסך 137,133 שקל. יתרת הסכום שתשלם הנתבעת לתובע הינה 376,593 ₪. לקראת ערעור אפשרי, השופט מורה להקפיא את הסכום הזה למשך 45 יום. הנאשם יישא גם בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין, הקבועים בשיעור של 13% מהסכום שנפסק.