תפ"ח 1103/05

תקציר

הנאשם, אזרח הודי העובד בישראל, הואשם ברצח בכוונה תחילה של חברתו, עמה ניהל מערכת יחסים סוערת. בכתב האישום נטען כי במהלך מריבה על רצונה של המנוחה לסיים את מערכת היחסים ביניהם, חנק אותה הנאשם למוות. למרות שהנאשם הודה במעשה, הוא טען כי לא היה זה מתוכנן מראש, ואמר כי סבל מאובדן זיכרון זמני ופעל מתוך תשוקה. אולם בית המשפט קבע אחרת. נקבע כי הנאשם חנק את המנוח במשך כ-15 דקות, דבר המעיד על כוונה תחילה, שכן אופי המעשה עצמו היווה הכנה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי דבריו ומעשיו של המנוח, אף שהיו פרובוקטיביים, לא עלו כדי קנטור – התגרות הגורמת לאובדן שליטה עצמית – שכן הנאשם לא איבד את יכולתו לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו. גם טענת הנתבע לאובדן זיכרון נדחתה. מהראיות עולה כי הנאשם היה רגוע ואסוף הן במהלך האירוע והן לאחריו, דבר המעיד על חוסר תשוקה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לנאשם הייתה כוונה לרצח בכוונה תחילה והרשיע אותו בהתאם.