ע"א 4733/11

תקציר

שלושה מבקשים ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לטובת המשיב, אלי החדש. פסק הדין חייב את המבקשים לשלם לניו אלי למעלה משני מיליון שקל בגין הפרת הסכם שכירות משנה. המבקשת הראשונה, סקאפה, חכרה מבנה מהנהלת הנמל ולאחר מכן החכירה אותו בשכירות משנה לניו אלי. סקפה הפסיק לשלם שכר דירה לניו אלי, מה שהוביל את ניו אלי לנקוט בצעדים משפטיים. בית המשפט המחוזי פסק נגד סקאפה, והורה לה, יחד עם המבקש השני הלוי (שהחזיק ברוב מניותיה של סקאפה) והמבקש השלישי ברזילי (שהיה ערב אישית להתחייבויותיה של סקאפה), לשלם לניו אלי את יתרת דמי השכירות, הריבית והוצאות נוספות. המבקשים ערערו על פסק הדין וכן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע, שניתן בחלקו על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה לעיכוב נוסף בביצוע ולהפחתת הסכום הנדרש להפקדה כערובה. לטענתם, סיכויי הערעור שלהם להצליח בשל מספר טעויות שעשה בית המשפט המחוזי בפסק דינו, לרבות חישוב הריבית ושכר הטרחה, וחבותו האישית של הלוי. עוד טענו כי ניו אלי מצויה במצוקה כלכלית, וכי ללא עיכוב ביצוע נוסף לא יוכלו המבקשים להשיב את הכספים אם ערעורם יצלח. אלי החדשה, לעומת זאת, הביעה חשש כי המבקשים עלולים לעכב את מאמצי הגבייה בהליך הערעור. שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה וציין כי נראה כי פסק הדין מבוסס על ראיות מוצקות וכי אין זה סביר שערכאת ערעור תתערב. זאת ועוד, חלק מטענות המבקשים הופרכו במסמכים בכתב. השופט אמנם היה מוכן להניח לצורך הטיעון כי חלק מטענות המבקשים עשויות להצליח, אך אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע. השופט הסכים עם גישתו של בית המשפט המחוזי לאיזון האינטרסים בין הצדדים, וקבע כי הדרישה להפקיד את מלוא סכום פסק הדין היא פשרה ראויה. לפיכך, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע נוסף ולהפחתת סכום הערבות.