עת"מ 8384-01-15

תקציר

פסק הדין דן בשאלה השיפוטית האם עתירה שעניינה מכרז להפעלת חופי ים, המנוהל על ידי חברה כלכלית של רשות מקומית, צריכה להידון בבית משפט מנהלי. העותרת טוענת כי אין לאפשר לרשות המקומית להאציל את התחייבויותיה לחברה כלכלית נפרדת כדי לעקוף את דרישות החוק. עם זאת, השופט קובע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות עניינית במקרה זה. לדברי השופטת, מהחוקים והתקדימים הרלוונטיים עולה כי סמכותו של בית המשפט חלה על מכרזים הנערכים על ידי הרשויות המקומיות עצמן ולא על מכרזים המנוהלים על ידי התאגידים העירוניים שלהן. מאחר שהחברה הכלכלית, ולא הרשות המקומית, ניהלה את המכרז הנדון, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו המקום המתאים לעתירה זו. השופט מדגיש כי הבחנה זו נתמכת בפסיקה ובפסיקותיו המפורשות של בית המשפט העליון. זאת ועוד, התנהלותה הקודמת של העותרת בערעור על החלטת מכרז אחרת של החברה הכלכלית תומכת בפרשנות זו. מאחר שהחברה הכלכלית, ולא המועצה, האריכה את החוזה עם דוקטורי, העתירה הייתה צריכה להיות מופנית כלפי החברה ולא כלפי המועצה, מה שמוכיח עוד יותר כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות. השופט מגיע למסקנה כי העתירה תידחה מחוסר סמכות, אך לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים בשל הימנעותם של המשיבים מליידע את העותר בהקדם על הארכה.