רע"א 10044-10-15

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה, אשר דחתה את בקשת המבקשים להציג ראיות הסותרות את קביעת המל"ל בדבר נכותו האורתופדית והפסיכיאטרית של המשיב בעקבות תאונת דרכים. המשיב תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין תאונה שאירעה בשנת 2012. המל"ל קבע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 25% ונכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%. המבקשים טענו כי הרשומות הרפואיות הרלוונטיות לא נבחנו על ידי ועדות המל"ל, אשר היו עשויות לשנות את קביעותיהן, והוגשה חוות דעת אורתופדית פרטית על ידי המשיב אשר לטענתם צריכה לאפשר ראיות סותרות. עם זאת, בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי נשקלו די מסמכים רפואיים, והוועדות ערכו בדיקות קליניות מפורטות. בית המשפט ציין תרחישים מוגבלים שבהם ראיות סותרות מותרות, הדורשות בדרך כלל פגמים משפטיים מהותיים או שינויים משמעותיים בתנאי. באשר לנכות האורתופדית, קבע בית המשפט כי היעדר רשומות רפואיות לא היה משפיע על החלטת הוועדה, שהתבססה על ממצאים טראומטיים מובהקים הקשורים לתאונה. באשר לנכות הפסיכיאטרית, בית המשפט מצא טעם פוטנציאלי בערעור, וציין כי אירועים משמעותיים המשפיעים על מצבו הנפשי של המשיב, כגון ענייניו הפליליים של בנה ותאונה נוספת בשנת 2013, לא נדונו במלואם על ידי ועדת המל"ל. לפיכך, בית המשפט נתן רשות ערעור על הצגת ראיות הסותרות את ההערכה הפסיכיאטרית והורה על מינוי מומחה פסיכיאטרי חדש על ידי בית המשפט קמא, אך דחה את הערעור הנוגע לנכות האורתופדית. לא הוצא צו הוצאות, והתיק נסגר בהיעדר הצדדים.