ע"א 8616/22

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין ע"א 8616/22: בעלות על נכס שהוחזק בנאמנות **מבוא** פסק דין זה של בית המשפט העליון, אשר ניתן ביום 10.6.2024, דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. המחלוקת נסובה סביב בעלות על נכס מקרקעין, אשר נרשם על שם דודו של החייב (להלן: "הנפטר"), אך לטענת הנאמן בהליכי פשיטת הרגל, הוחזק בפועל על ידי החייב בנאמנות. בית המשפט העליון אימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **נאמנות:** העיקרון המרכזי העומד בבסיס פסק הדין הוא דין הנאמנות. בית המשפט המחוזי קבע, ובית המשפט העליון אישר זאת, כי החייב נהג לרשום חלק מנכסיו על שם קרובי משפחה, אך בפועל הוחזקו הנכסים עבורו בנאמנות. קביעה זו משמעותה שהיחסים המשפטיים בין החייב לנפטר בעניין הנכס אינם יחסי בעלות קניינית רגילים, אלא יחסים חוזיים המבוססים על אמון, לפיהם הנפטר החזיק בנכס למען החייב, ולא לטובתו האישית. 2. **הוכחת נאמנות:** בית המשפט המחוזי ביסס את קביעתו בדבר קיומה של נאמנות על מגוון רחב של ראיות, ביניהן: * **עדות עו"ד עמרמי:** עד מרכזי, ששימש כעורך דין מטעם החייב, העיד על מסמכים רבים שערך עבור החייב על מנת להגן על זכויותיו כבעל הנכס. ראיות אלו כוללות ייפויי כוח בלתי חוזרים, שטר רישום משכנתא וצוואה. עדות זו הצביעה על כוונה ופעולות שביצע החייב לביסוס בעלותו על הנכס, למרות רישומו על שם הנפטר. * **תצהיר החייב:** תצהיר שהוגש בהליך אחר, אף שניתן על ידי החייב שנפטר בינתיים, שימש כראיה חשובה להוכחת טענותיו. * **עדות בתו של החייב:** עדותה של בתו של החייב חיזקה אף היא את הטענה בדבר החזקת הנכס בנאמנות. 3. **התמודדות עם טענות זיוף והטעיה:** המערער טען כי חתימתו של הנפטר על המסמכים זויפה, או כי נחתמו על יסוד הטעיה. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו, לאחר ששקל את הראיות והעדויות. קביעה זו מדגישה את חשיבותה של הערכת מהימנות עדויות וראיות על ידי הערכאה הדיונית. 4. **סמכות בית המשפט לערעורים (תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי):** בית המשפט העליון דחה את הערעור "מטעמיו של בית המשפט המחוזי, מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018". תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לדחות ערעור על החלטת בית משפט קמא, במידה ומצא כי היא נכונה לגופה, מבלי להאריך בדיון. הדבר מצביע על כך שבית המשפט העליון סבר כי לא נפל פגם יסודי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 5. **אי קבלת בקשה להגשת ראיות נוספות:** בית המשפט העליון דחה את בקשת המערער להגשת ראיות נוספות בשלב הערעור, בנימוק כי לא התקיימו התנאים לכך. הדבר משקף את הכלל כי ערכאת ערעורים אינה "ערכאה שלישית" לדון מחדש בעובדות, אלא לבחון טעויות משפטיות בפסק הדין קמא, ובדרך כלל אינה דנה בראיות חדשות. 6. **חוסר תמיכה מצד שאר היורשים:** בית המשפט העליון הדגיש, כאספקט נוסף, כי מלבד המערער, אף אחד מילדיו האחרים של הנפטר, אשר היו צד להליך, לא הגיש תצהיר לתמיכה בטענה לבעלות האב בנכס. אף הערעור הוגש על ידי המערער בלבד. הדבר יכול לרמוז על חוסר הסכמה או חוסר עניין מצד יתר היורשים, או על כך שגם הם הכירו בפועל את מצב הנאמנות. **חידושים משפטיים** בפסק דין זה אין חידושים משפטיים פורצי דרך, אלא יישום של עקרונות משפטיים קיימים בהקשר ספציפי. עם זאת, ניתן לראות בו דוגמה נוספת לאופן שבו בתי המשפט נוטים להגן על נושים בהליכי פשיטת רגל, כאשר הם מוצאים ראיות מוצקות לקיומה של נאמנות, גם אם רישום הנכס רשום על שם אדם אחר. הדגש על הוכחת הנאמנות באמצעות מגוון ראיות, לרבות עדויות וראיות נסיבתיות, משקף את הדינמיות של דיני הראיות והנאמנות. **סיכום** פסק דין זה מאשר את הקביעה כי נכס שנרשם על שם צד שלישי, אך הוכח כי הוחזק בפועל על ידי החייב בנאמנות, נכלל במסת נכסיו של החייב בהליכי פשיטת רגל. בית המשפט העליון אימץ את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר התבססו על עדויות מגוונות וראיות נסיבתיות, ודחה את הערעור. ההחלטה להותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו, תוך שימוש בסמכות לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, מדגישה את הדגש הניתן לסיפוק צדק מהותי על פני התעסקות פרוצדורלית, כאשר אין ספק משפטי ביסוד הקביעות.